זיווג

שלום לחברים מקשיבים!
בעברי כשעוד הייתי מתבגרת והתעניינתי בהמון נושאים שלא זכיתי למענה, תמיד יכולתי לפנות אליכם ואכן סיפקתם לי תשובות ועזרתם. כולי תקווה שתעזרו גם עכשיו.
אז, אני בת 21, סטודנטית, 'דוסית', רווקה.
לכאורה, עוד צעירה, ולא אמורה להיות 'לחוצה', אך כשכל החברות נשואות באושר, קשה לי להיות לבדי, ונפשי מחפשת גם את החצי השני.
כמובן שזה לא נובע רק מלחץ חברתי. אני מרגישה כ"כ מוכנה לבית וילדים (אבל באמת מוכנה ולא סתם) ורק בעלי חסר (:
כ"כ קשה לי בלי. אין מי שיכיר לי, האמירה המוכרת 'החברות שוכחות' כ"כ כ"כ נכונה וכואבת שכבר נמאס להזכיר להן.
וב"ה הכל בסדר, לא נעים לי להעיד על עצמי שכן 'אין הנחתום מעיד על עיסתו', אבל אני בחורה נאה, חכמה, משכילה, נעימה.
אני גם מתבאסת שאני כבר מיואשת, הרי אני צעירה, אבל באמת זה בגלל שאני כל כך רוצה, ואפילו דייטים אין.
אני תמיד מנסה לעודד את עצמי שאין דייטים ושיש 'תקופת יובש' כי הקב"ה בטובו הגדול מכין לי את זיווגי ממש עוד רגע, כל הטוב מחכה לי ממש מעבר לדלת, וב"ה אני תמיד מאמינה בכך. ישועת ה' כהרף עין!
אז למה פניתי אליכם? לא יודעת, אולי כדי לחפש אוזן קשבת. אין לי אל מי לפנות בעניין הזה. לפעמים אני משתפת את אימי היקרה שתמיד קשובה, אך אני רואה שצערי גורם לה צער, וזה הדבר האחרון שאני רוצה לגרום לה. לפעמים אנשים מנחמים אותי שבסביבות 30 התחתנו.. זה לא מנחם אותי (מאוד שמחה בשבילם!) דוגרי? זה מאוד מפחיד אותי.. כי כבר עכשיו קשה לי (קשה ברמות של בכי לה') אז ממש קשה ומפחידה אותי המחשבה על רווקות בגיל כזה. ואני תמיד מלאת צער ומאחלת את כל הטוב לאנשים כאלו. אמן שיזכו לזיווגם במהרה. תמיד כשאני חושבת על זה זה מפחיד ולכם אני מדחיקה את המחשבות, אז להעלות את זה על הכתב בכלל…
ניסיתי המון סגולות מוכרות ואני מאמינה שהן אכן מגיעות אל רבש"ע… הרי רק צריך להתפלל. אבל מה עם השתדלות? זהו, שאין לי מושג לאן לפנות. מאתרים אני חוששת, מודה. מעבר לכך אני לא באמת מכירה…
טוב אין לי מה להוסיף, כנראה שבאמת הגעתי לכאן לפרוק. תודה לכם על ההקשבה (: