מנסה להאמין אבל קשה לי..

שלום לך יקרה,
דבר ראשון תרגשי לנו להשתתף בצערך על סבא. ולהגיד לך שאת לא היחידה שאיזה שהוא משבר או קושי, במיוחד דבר כזה גדול, גורם לה לתחושת ערעור, ואולי גם לנסות לספר לך מה יכול לגרום לך להבין דברים קצת אחרת.
יש שאלות ויש תשובות, צריך רק להרים את הכפפה, להעז לשאול ולחפש תשובות.
ומצוין שאת עושה את העצירה הזאת ושואלת שאלות.
כי בעצם מה שיש לך פה, זה אנרגיה גרעינית מדהימה לקדם את עבודת ה´ שלך, רק תזכרי שעצם זה שלא תמיד מבינים את הכול זאת ההוכחה הטובה ביותר שמדובר בדבר האמיתי. כי אם הכול היה כל פשוט וכל כך מובן, אז זה רק היה מראה עד כמה היהדות היא כזאת פיצית, ככה שהיא נתפסת בשכל שלנו בלי שום כלום בעיה.
שאנחנו ילדים קטנים אנחנו מאמינים בתמימות. ההורים שלנו דתיים, זה החינוך שאנחנו מקבלים.
וכשהדודה שואלת מה נשמע? התשובה שתספק אותה היא ב"ה.
אבל לא זאת התשובה שתספק אותנו לנצח.
זה השלב שאם לא נעמיק בתוכנו את ההבנה והאמונה יתמוסס לנו הקשר בין ה´דת´ – המצוות לאלוקים.
זה כמו מחשבון. את חושבת שבגלל שיש מכונה שתעשה את זה עבורם, ילדים לא צריכים ללמוד איך לעשות חשבון פשוט?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מקיימים מצוות כי בעבור זה נזכה לעושר הגדול,
או לאיזה הצלחה מטורפת – אלא קודם כל, ומעל הכל אנו מקיימים מצוות כי אנחנו מאמינים שהמצוות הן אמת.
שהתורה היא אמת. ושהקב"ה הוא האמת הגדולה של העולם כולו.
אני לא אומרת שאין שאלות, ואין תהיות. אבל הדרך לפתרון היא בירור עצמי.
על ידי כנות אישית גבוה, מודעות עצמית, ומחשבה פתוחה- ללכת ולברר את כל הנקודות הכואבות, המפריעות, ולמצוא נקודות שמחות, ופתוחות שהאמונה יכולה לחדור דרכן…
איך מבררים? בלב ובשכל.
בלב- מנסים להרגיש, על ידי פעולות שמעוררות רגש- תפילה, דיבור, כתיבה – על מציאות הבורא, על אהבתו, על אמונתו בנו, על הקשר האבסולוטי ביננו לבינו. בדרך שאת הכי מתחברת אליה.
בשכל – במילה אחת – לחקור. לקרוא, לשאול, לחפש, תשובות "עיוניות" לכל השאלות שמציקות.
גם השכל וגם הרגש צריכים לעבוד יחד. חשוב שהשכל ייתן גיבוי לרגש, ויעזור לו להיפתח.
וחשוב לחבר את הרגש למה שהשכל מצליח להבין…
הפיתרון הוא בתוכנו. הפתרון הוא הרצון.
וכשנרצה ממש ונעמיק בעצמנו – ´פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתל לכם כפתחו של אולם´.

אז רצון כבר יש, ומה שצריך זה להמשיך ללמוד.
הלב זה השריר שאחראי להחיות לנו את הגוף, והאמונה זה השריר שאחראי על הנפש,
כמו כל שריר, הוא דורש עבודה. אם לא נחזק אותו, המצב שלו לא יהיה טוב. הוא יהיה מתדלדל.
ולפעמים מצבי חיים מסויימים, דברים שקורים לנו בזמן או תקופה מסוימת, מנערים אותנו וגורמים לנו לחשוב על זה טיפה יותר.
אנחנו ממליצים לך להיכנס לכושר. תבחרי לך את סוג הספורט המועדף עלייך – שיעורים/לימוד קבוע מספר אמונה/חברותא עם איזה חברה או מדריכה, מה שבא לך. ותיכנסי לכושר.
ומה שחשוב שעושים כושר, זה להתמיד.
מאחלים לך שה´ יתברך ישפיע עלייך שפע של טוב שתראי ותרגישי שהוא טוב,
ושתזכי לשמוח ולהתנחם מכל צער.
כל הטוב, חזקי ואמצי,
חברים מקשיבים