אני אדם מאוד מאמין שומרת מצוות ואוהבת את ה'.. אני מאוד רגישה לסביבה ולכל דבר.. יש דבר אחד שאיני מבינה אם אומרים שהכל לטובה והכל מלמעלה איך הדבר ייתכן?? כאשר יש מקרי מוות ורצח מזעזעים דווקא לאנשים צנועים וצדיקים?? קשה לי לקבל זאת שכך החליט ה' וצריך להבין ולשתוק.. אולי שאלתי קשה מדי לתשובה אבל אשמח לשמוע דעות בעניין.. תודה רבה!!
בס"ד
שלום וברכה,
את שואלת שאלה חשובה מאד, שהיא גם נוקבת וקשה.
זו לא שאלה היפוטתית באמונה אלא שאלה כואבת, שנוגעת לכולנו. ובפרט למי שחווה אובדן של אדם קרוב, או היה עד לאובדן של אדם צדיק וקדוש.
בפרט אצלך, שיש לך רגישות ועדינות גדולה ביחס לסביבה, הגיוני שיהיה לכאב הזה הדים שמצלצלים בקול חזק יותר. זו תכונה יפה מאד! בקרב אנשים רבים נוצרה שחיקה בתחושת הכאב מפאת תכיפות האסונות שנשמעים בכלי התקשורת, וטוב מאד לראות אנשים שלא עוברים על האסונות לסדר היום.
זכור לי שדיברו על שאלתך ללא הרף לאחר הפיגוע הנורא בישיבת מרכז הרב, בו נרצחו שמונה בחורים יקרים וחביבים, צדיקים קדושי עליון . היו כמובן עוד מקרים רבים, אבל זה מקרה שהיה קרוב מאד לליבנו, תלמידי הישיבה. אני נכחתי בפיגוע בו נהרג חבר יקר ואהוב לי מאד.
לכן אני מזדהה עם שאלתך עד מאד.
ראשית כל צריך לדעת לכאוב ולבכות כשצריך.
לאחר פטירה של קרוב משפחה יושבים שבעה, בדיוק בשביל מטרה זו.
צער לא צריך להדחיק, צריך לתת לו את הזמן והביטוי שלו. זו בריאות נפשית תקינה.
מצד שני חשוב לדעת איך להכיל את הצער באופן כזה שהוא לא ישתק את מהלך החיים. משפחה שחוותה אובדן, מוכרחה לנסות ולהשתדל להתרומם מתוך ההריסות, אחרת יהיה בה חורבן נוסף חלילה. עליה לדעת לכאוב ולהצטער, ויחד עם הכלת הכאב גם לנסות ולהתחזק מכך.
אין ספק שזה לא פשוט כלל וכלל.
כדי להתמודד עם מציאות קשה כל כך צריך לעלות במדרגות האמונה והביטחון בקב"ה.
וכלל נקוט בידינו – הקב"ה מעמיד בניסיון רק את מי שיש לו את הכוחות להתמודד עם הקושי שבניסיון.
כתוב בתורה "כאשר ייסר איש את בנו ד' אלוקיך מיסרך" (דברים ח,ה).
יש הבדל בין מכת אויב, שניתנת בכוונה להרע, לבין מכה של אב לבנו הניתנת מתוך אהבה עם כוונה טובה להיטיב לו.
המכות שנותן לנו הקב"ה הן מכות של אהבה. “את אשר יאהב ד' – יוכיח, וכאב את בן ירצה" (משלי ג,יב).
לכן מכות כאלה לא נועדו למוטט ולגרום כאב, אלא לחשל ולבנות. לעזור לנו לפשפש במעשינו ולהתרומם מעלה.
לשם כך עלינו להבין כמה עקרונות חשובים.
אחד הדברים החשובים והעיקריים שעלינו לזכור הוא שיש דברים שנסתרים מעינינו.
הגמרא מספרת על ר' עקיבא שהלך בדרך ורצה להיכנס ללון בעיירה סמוכה משום שכבר החשיך. אולם אף אחד מבני העיירה לא הסכים לארח אותו בביתו. משראה זאת החליט ללון ביער. היה לו נר, ולפתע כבה. הייתה לו תרנגולת וחתול אכל אותה, היה לו גם חמור אך האריה טרף אותו. אם נסתכל על מה שקרה בעינינו הטרוטות נשאל – האם באמת מגיעים לר' עקיבא כל הייסורים הללו? הוא לא זכה לישון במיטה חמה, כל הדברים שהיו ברשותו נעלמו ממנו, על מה הגיע לו הסבל הזה?
אולם ר' עקיבא הבין שכנראה כך צריך היה להיות. ולכן אמר 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'- כל מה שעושה הקב"ה, הוא עושה לטובה.
בבוקר התברר ששודדים פשטו על העיירה. אם ר' עקיבא היה לן בה הוא היה נפגע. אם נר היה מאיר את מקומו, התרנגול היה קורא או החמור היה נוער – השודדים היו מגיעים גם אל ר' עקיבא.
מה שנעשה לר' עקיבא בלילה שנדמה לנו בייסורים מתברר למפרע שהוא מעשה הצלתו. ר' עקיבא בגדלותו הצליח לראות גם בשלב הקושי את הטובה שהקב"ה צופן לו.
אנחנו לא תמיד מבינים את מעשיו של הקב"ה, אולם אנחנו מובטחים שהם לטובה.
משום שהוא אוהב אותנו. הוא אבינו, ואנחנו בניו.
חז"ל מספרים שכשמשה רבנו עלה לקבל את התורה הראה לו הקב"ה את ר' עקיבא שיושב ודורש דברים נפלאים בתורה, עד כדי כך שלא הבין את כל דבריו. אז שאל משה רבנו את הקב"ה – 'מדוע אתה נותן את התורה על ידי אם קיים אדם כה גדול בתורה?', ענה לו על כך הקב"ה 'שתוק, כך עלה במחשבה לפני'. לאחר מכן הראה לו הקב"ה שר' עקיבא מת בייסורים נוראיים כשסורקים את בשרו במסרקי ברזל, על כך משה הזדעק 'זו תורה וזו שכרה?!', וענה לו הקב"ה 'שתוק, כך עלה במחשבה לפני'.
שימי לב שמשה רבינו לא נשאר אדיש. הוא שואל, הוא תוהה ומברר. וכמובן שהוא כואב את סופו של ר' עקיבא ולא מצליח להבין מפני מה מגיעה לו מיתה כה נוראה. אבל על כל התהליך הזה, נתינת התורה על ידי משה רבינו וגם מיתתו של ר' עקיבא, על שניהם אומר הקב"ה למשה רבנו שבן אנוש לא יצליח להבין את התהליך האלוקי המופלא הזה.
בשאלה שלך זכית לכוון לשאלתם של גדולי ישראל בכל הדורות. חז"ל ניסחו את השאלה באופן מעט שונה- מפני מה יש צדיק שרע לו ורשע שטוב לו? (ברכות ז,א).
כל ספר איוב עוסק בשאלה הזו, וישנה שיטה בדברי חז"ל שמשה רבנו בעצמו כתב את הספר כדי לברר את השאלה הקשה הזו.
איוב היה צדיק. הגיע השטן לפני הקב"ה ואמר לו שצידקותו של איוב היא מפני שטוב לו, אך אם יהיה לו רע יחטא. כאשר הביא הקב"ה ייסורים על איוב, התחילו חבריו לומר לו שכנראה הוא רשע. אך הקב"ה אמר להם שאינם צודקים, איוב באמת צדיק, ולקב"ה יש חשבונות שנסתרים מעיניהם.
האמת היא שבאמת איננו יכולים לדעת צפונות ליבו של האדם. יכול להיות אדם שנראה בעינינו צדיק כלפי חוץ, אך ייתכן ויש בידו עוונות רבים חלילה. וכן להיפך, יתכן ויש אדם שאנו חושדים בו שהוא רע, אך הוא צדיק נסתר (ספורו של יוסל'ה קמצן קדוש למשל).
עד שאנו שואלים על מעשיו של הקב"ה, אנו יכולים לשאול רק על עצמנו. אבל גם זה לא התפקיד שלנו ביחס לאחרים.
אסור לנו להיות כמו חבריו של איוב, שחשבו שהוא רשע מכיוון שבאו עליו ייסורים. זה איננו התפקיד שלנו, ובנוסף יתכן שזה לא נכון. חשבונותיו של הקב"ה נסתרים מעינינו.
(מדבר על העניין באריכות ר' יוסף אלבו ב'ספר העיקרים' מאמר רביעי פרק ז).
בנוגע מקרי מוות שלצערנו אנו רואים אצל צדיקים ואנשים קדושים וענווים, על כך אמר דוד המלך בתהלים "יקר בעיני ד' המותה לחסידיו". הקב"ה אינו חפץ במיתת הצדיקים. גם לקב"ה הדבר קשה. יקר הוא מלשון קושי כפי שמסבירים הפרשנים.
ולפעמים הקב"ה 'קוטף' את הצדיקים מן העולם בטרם עת, כמו שלמדו חז"ל מהפסוק 'דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים".
כללו של דבר, אנחנו לא מבינים את חשבונותיו הכמוסים של הקב"ה.
אך מה שאנו יודעים ומובטחים עליו הוא שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך טובה וישרה. הוא חפץ בטובתנו ולא יעולל לנו רעה חלילה. כמו שהבן בוטח באביו וסומך עליו, גם אם לפעמים נראה לו שאביו מראה לו פנים כעוסות.
וכיוון שמבחינתנו יש דברים שנראים לנו קשים, עלינו לכאוב את המצב, אך לדעת שעם כל הקושי, ולמרות חוסר ההבנה שלנו, הקב"ה עושה זאת לטובה.
מקווה שעזרתי לך קצת להתמודד עם השאלה,
אם תרצי להמשיך לברר- נשמח מאד.
אפשר גם במייל האישי,
ניר
nirka10@gmail.com
