נסיעה לפולין – מה המשמעות של זה?

לק"י

לשואלת היקרה שלום!
דבר ראשון, סליחה שהתעכבנו עם השאלה.
השאלה שלך מחזירה אותי אחורה קצת כשאני טסתי לפולין. וכן, מסתבר שהשאלות על הטיסה, בעד או נגד הטיסה, צפות ועולות אצל הרבה מאיתנו.
לכל אחד יש גם גישה אחרת ומתוך כך התשובה היא גם כן שונה.
אז מה עושים? איך מוצאים את אותה משמעות לאומית?
ובכן, יש כמה דרכים שלפי דעתי יעזרו לתת עומק ומשעות שאת מחפשת לטיסה אבל בסופו אולי נבין משהו טיפה שונה ממה שמצופה פה בתשובה.

[כל אחד משמעותי]
כשמדברים על השואה, לרוב מדברים על המספרים. מספרים גדולים שאנחנו אפילו לא מתחילים לתפוס. הרבה פעמים מזכירים קהילות, מזכירים אנשים אבל, לרוב זה בצורה שרוב האנשים מזכירים.
את יכולה להיכנס לאתר של ´יד ושם´ או ללכת אליו ולפתוח דפי עד. למצוא אולי מישהו שאת מרגישה שאת יכולה ללמוד ממנו ולבחור לקחת על עצמך משהו גם בשבילה.
לתת מקום של חיות אצלך ביום-יום למי שנרצח.
אולי זה נשמע שזה קטן כי זה סך הכל מישהו אחד אבל, יש פה השפעה שהיא טיפה יותר גדולה כי יוצרים שליחות אצלנו כשמשיכים את החיות הרוחנית של מי שנרצח בגופו.
נכון, זה בכל זאת מישהו אחד אבל את אותו אחד חיפשו הנאצים ימ"ש. הם חיפשו כל יהודי וכל אחד היה חשוב להם.
זה אולי משהו קטן שנוגע לאדם אחד אבל, זה כן משאיר חשיבה כמה יחס אנחנו נותנים לכל אחד בעם ישראל. כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בשבילו (ובמובן החיובי).
אבל, שוב פעם, זה מישהו אחד. לכן, נשתדל לתת עוד עצה בכיוון של משמעות לאומית.

[אז והיום]
את המסע שלנו כשנסענו לפולין התחלנו דוקא בבית החיים בוורשה. לפי הזיכרון שלי התחלנו שם דוקא מתוך האמירה של לפגוש את החיים.
לראות מה היה. לראות את הבנין הרוחני של עם ישראל שם בחצרות החסידים ובבתי המדרש הלמדניים.
לראות את העושר התרבותי הכללי שהיה החל מהמשוררים והסופרים ובתוכה גם האספרנטו.
כשרואים את זה אולי לא תופסים מה זה בדיוק היה, אולי עדין לא תופסים את המספרים אבל מה שכן תופסים זה שזה כבר לא קיים.
זו הגלות.
השאלה היא איך אנחנו פה בארץ בונים ארץ לא רק בצד המעשי של יישוב הארץ אלא גם של הרוח החיה בתוכה. רוח ישראלית שמחוברת לשורשים שלה.
זה אולי משהו שאפשר לקחת ולהבין שחיי קהילה קיימים בחו"ל אבל חיים לאומיים מתגלים רק בארץ ועם כל הבעיות שיש לנו וכל הצרות שמאיימות עלינו פה בארץ יש פה משהו אחר.

[לאומיות בחו"ל?]
נכון, כמו ששמת לב אלו דברים שלא חייבים ללמוד מתוך הנסיעה לפולין וזה אולי לא משהו שאומר "וואו! יש פה אורות!" כי מה לעשות? משמעות לאומית אין שם.
זה שיש את המחוז היהודי האוטונומי בצפון מזרח רוסיה לא אומר שיש לנו שם משהו לאומי. יש שם משהו יהודי עם אוטונומיה. זה לא התגלות לאומית שלנו.
הלאומיות שלנו מתגלה בארץ. זה מתגלה בדברים שנראים לנו הכי קטנים כמו מחיאות הכפיים בנחיתה ועד לדברים הגדולים המהווים את סממניה של עם ישראל.
דברים שאולי כי אנחנו חיים איתם לא מצליחים להבחין בהם כל הזמן ולראות את גודל משמעותם.
אולי אלו האורות שאת צריכה לחזור איתם.
אורות שמאירים את הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לחיות בעם ישראל תחת שלטון ישראלי ולראות משיבת ציון ואתחלתא דגאולה.
אורות שמראים לנו בנין של תורה שהיה בחו"ל, במקום שלא טבעי לנו, ואת התביעה שזה תובע מאיתנו פה בארץ. כמה עלינו להשקיע גם בפיתוח הארץ אך גם ברוח שבה.

[אור נמשך]
לסיום, ברשותך, רק נוסיף שכל הענין הזה של ´אורות´ הוא דבר שלפעמים צריך להיזהר ממנו לדעתי.
יש זמנים, כמו ימים נוראים, שאנחנו מכינים את עצמנו אליהם ועצם ההתכוננות הנפשית והמודעות יוצרת אצלנו את הקדושה ואת כל האורות.
הענין הוא שחלק מהפעמים אנחנו גם לא מכינים את עצמנו למפגש עם המציאות שאחרי זה. פתאום אחרי כל האורות של יום כיפור אנחנו מגיעים ל"והוא רחום יכפר עוון" כי עם כל האורות לפעמים קשה לרדת למציאות ולפעמים יש אנשים שמתרסקים (קשות או קלות) אחרי זה.
הרבה חבר´ה חוזרים מפולין עם אורות וסיפורים ורואים שינוי מטורף אצלם.
זה מעולה!
הענין הוא שגם צריך לחשוב איך למשוך את כל אותם אורות שיאירו בעוד מקומות וימשיכו להאיר בחוזקה.
שבאמת יהיו כמו נר שכשהוא נותן לנר אחר להאיר בעוד מקום הוא לא נחלש אלא האור גובר.
אז אני מקוה שהדברים עזרו קצת עם ההתכוננות ואולי מתוך הדברים האלה יהיה אפשר לחשוב איך לא נותנים לאור להתעמם ולהיכבות אלא, לוקחים את זה קדימה כדי באמת להעמיד קומה נוספת.
אני חושב שזה גם יביא לך את התוספות לאורות שאת מחפש, יותר בסיס ומקום לעומק שאת מחפשת שדיברנו עליו למעלה.

אז דבר ראשון, לכשתסעי – שתהיה טיסה משמעותית ושובו במהרה.
ודבר שני, אם צריך יש משהו שהוא טיפה לא ברור או שתרצי לברר, שמחה רבה.
מוזמנת לשתף את החברים באתר עם האורות שתמצאי ושתקחי בעקבות הטיסה.
הרבה הצלחה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com