למה אני לא אוהבת את החניכות?

מדריכה יקרה – שלום.

נתחיל דווקא מהסוף: המטרה שאת מציבה לעצמך היא לא רק ראויה ונכונה, אלא גם נעלה ונשגבת, והיא בהחלט משקפת הבנה עמוקה של משמעות העבודה שלך כמדריכה. וזו נקודת פתיחה טובה מאוד. אלא שהדרך להשגת המטרה הזאת, הדרך למימוש ה"אפקט" הזה – ארוכה. ואת נמצאת בתקופה די ראשונית של ההדרכה. ולכן, רגע לפני שמתחילה התשובה – אפשר וכדאי להירגע ולקחת נשימה, ולהבין שהמצב שאת מתארת הוא ודאי לא מאוד נעים אבל יחד עם זאת מאוד סביר ונורמלי.

[רבדים שונים בתפקיד המדריכה: "פירמידת המזון" של ההדרכה]
העלית בשאלה כמה עניינים, ולכן אני מציע חלוקה קצת גסה אך נחוצה לשני תחומים:
1. פעולות – דברים שאת ו/או החניכות עושות בפועל.
2. רגשות – מה שאת ו/או החניכות מרגישות, חושבות, תוהות או מהרהרות.

["נעשה ונשמע" – עשייה ופעילות כבסיס לקשר קבוצתי]
בסיס הפירמידה של ההדרכה, כלומר החלק הראשון, הקרוב ביותר לקרקע, שמשמש בסיס לשלבים הבאים – מורכב מפעולות שונות שאת כמדריכה עושה עם החניכות במסגרת בניית ותחזוק הקבוצה. זה יכול לכלול למשל "לשווק" את הקבוצה, להתעניין אילו דברים החניכות אוהבות לעשות – כדי לכלול חלק מהדברים הללו בפעילות שאת מארגנת, וגם הסבר מתמשך לחניכות על התנועה, הסניף, הכללים, הנורמות, המנהגים וכו´. בשלב הראשוני הזה יש מקום כמובן להרבה התעניינות והקשבה, אבל גם להרבה "פעילות" שלא חייבת לנבוע מהתפלספות מעמיקה וממושכת. דבר ראשון – עושים משהו. כי יש קבוצה. ותוך כדי תנועה גם חושבים יותר לעומק מה מתאים יותר, מה פחות, איך היו התגובות, ואיך משפיעות הפעולות ו"הזמן הקבוצתי" על המורל של החניכות ועל ההשתתפות.

וכאן אפשר בצדק לשאול: רגע, אבל האם הקשר האישי לא מהווה את הבסיס העיקרי? מה פתאום אנחנו בונים קבוצה בלי להשקיע לפני הכל בקשר אישי בין מדריך לחניך? התשובה פשוטה: אם אין קבוצה מספיק מוצקה ונוכחת, ממילא גם אין "מדריך" בעל סמכות, ואין "חניכים" שרואים את עצמם כחלק מהותי מהקבוצה, שבראשה עומד המדריך. רק קיומה הבולט והבלתי מעורער של קבוצה מתפקדת, מאפשר בהמשך יצירת קשר אישי משמעותי ופעילות קבוצתית משמעותית ומתגמלת עבור המדריך והחניכים.

[פעולות שמתאימות לקבוצה "טרייה"]
נחזור לרגע לנקודות שאת מציינת בשאלה: נתחיל מהשאלה המעשית – "חניכות לא באות לפעולה". כאן באמת אפשר לחשוב ולברר למה. האם יש להן עיסוקים אחרים יותר מעניינים? האם הן נבוכות? האם הן גרות רחוק? האם הן מרגישות שהפעילות לא קשורה אליהן? יש המון אפשרויות ויכולות להיות כמה תשובות נכונות. כדאי לזכור שבמיוחד בשלבים הראשונים של בניית קבוצה (במיוחד קבוצה צעירה, ועוד יותר במיוחד קבוצה שרק מתחילה את דרכה בסניף), חשוב לא להעמיס תכנים, הרצאות וחומר "כבד" בפעולות. כדאי לתת יותר דגש על פעילויות מהנות וקלילות, בשילוב של דחיפת החניכות לאינטראקציה – יחסי גומלין ביניהן. זה יכול להתבטא בשיחות ביניהן, שיתופי פעולה, חלוקה לצוותים, צמדים וכדו´. המטרה הראשונית היא שהחניכות יכירו קצת זו את זו ויתרגלו לראות בעצמן "בנות ששייכות לאותה קבוצה".
אז אפשר לומר שבתכנון פעולה, העדיפות הראשונה שלך היא "כיף" (כדי שבכלל יגיעו חניכות לקבוצה המתגבשת), השנייה היא "אינטראקציה" (כדי שהחניכות יגבשו זהות קבוצתית ולא יראו בסניף תחליף לגן המשחקים הקרוב), והשלישית היא "תוכן" (אם בכלל, בשלבים הראשונים).

[איך נוצרת "אהבה" בקבוצה]
ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק שמציק לך במיוחד – האהבה. מובן לגמרי שכאשר אין הרבה קשר ותקשורת בינך לבין החניכות, וכאשר לא ברור עד כמה התגבשה אצלן זהות של קבוצה, לא יהיה ביניכן קליק מדהים ורגשות עצומים. ולכן גם אין צורך בעצם להתאכזב מכך שזה עדיין לא קרה. נסי לצמצם את הציפיות שלך בתחום הזה לזמן הקרוב, ובמקביל השקיעי במה שנכון לשלב הנוכחי שבו הקבוצה שלך נמצאת: תחזוקה – והקשבה. את שלב התחזוקה כבר פירטנו: ליצור כל הזמן פעילויות שיקרצו לחניכות ויניעו אותן להגיע ולהשתתף. תוך כדי תנועה את גם יכולה ללמוד מה "תפס" ומה לא, ולשפר בהמשך. האם זה לא סוג של קייטנה? "בייביסיטר"? בהתחלה בהחלט כן. אבל במקרים רבים אין דרך קצרה יותר ליצירה של קבוצה.

[אמנות ההקשבה העקיפה]
המטלה השניה שלך לא פחות משמעותית: הקשבה. לא, הכוונה היא לא לזמן את החניכות שלך לשיחות אישיות. הכוונה היא לפתיחה של אנטנות שמכוונות לקלוט כל דבר אפשרי בחוויה של החניכות שלך. לברר, בדרכים עקיפות, מי הן בכלל? מהיכן הן מגיעות? מה מסתובב להן בראש? מה מעניין אותן? מה מעצבן אותן? מה הכי מעסיק אותן בימים אלה? המידע הזה קיים. כל אחד מאיתנו נהנה, מתרגז, מתעניין ומסתקרן מדי יום. אין כמעט אנשים שאין משהו – ולו הפעוט והאידיוטי ביותר – שמעסיק אותם בזמן נתון. זה ה"חומר" שאת מחפשת.

טעות נפוצה של מדריכים היא פשוט להסתער. לתפוס את החניך התמים ולהתחיל לנער ממנו את המידע בשיטות חקירה משוכללות: "עכשיו נשב ונדבר". זו טעות חמורה כיוון שמדובר בקיצור דרך נוח בטווח הקצר אך בפספוס מיותר בטווח הארוך. שיחה "טובה" לא יכולה להיות רשמית, אלא צריכה להתרקם מתוך הדינמיקה הטבעית (או הכמעט טבעית, כי בכל זאת המדריך יוזם משהו באופן מחושב) בין המעורבים. כדי להעיר הערות ענייניות, לספר משהו ממש מעניין, ובעיקר לשאול את השאלות המתאימות, את כמדריכה חייבת לדעת מה קורה בראש של החניכות שלך, ומה מעסיק אותן ביומיום. ובשביל זה, לפני שמשוחחים – צריך להקשיב ולקלוט כמה שיותר מהשיחות ביניהן לבין עצמן.

ולכן את כמדריכה יכולה להתמחות באיתור הזדמנויות לשיחות קלילות וטבעיות עם החניכות: הבנות משחקות קלאס אחרי הפעולה? מקשקשות ביניהן תוך כדי? את שם איתן, בצד, מאזינה באופן לא מורגש, פשוט נוכחת. לא מתערבת, לא שואלת, לא נושאת נאומים. פשוט קולטת כמה שאפשר ממה שקורה ביניהן. אם את מצליחה להשתלב בשיחה באופן טבעי – מצוין! זו המטרה. אבל לא ללחוץ, ולא להתאמץ. פשוט לזרום עם זה ולתת לדברים לקרות.

פה ושם כמובן שקשר אישי מינימלי מסייע לגשש וליצור תקשורת רגשית. "הי, מה שלומך? מה המצב? פה חיוך, שם קריצה, כאן חצי ליטוף על הכתף. עוד "שיטה" מומלצת היא ליצור רצף של תקשורת. המשכיות. לנסות ולקלוט נקודות שתוכלי לחזור אליהן בהמשך. למשל, את מסתובבת עם החניכות וקולטת שיש לכמה מהן בחינה ענקית באנגלית בשבוע הבא. בשלב הזה את בכלל לא חייבת להתייחס. בשבוע שלאחר מכן את יכולה להכניס יחד עם ה"הי, מה נשמע" שאלה תמימה ואגבית בסגנון "אז איך הייתה הבחינה הגדולה? קשה באמת או בסוף לא? בטח כיף שזה כבר עבר, לא? יש עכשיו עוד בחינות או קצת חופש?". עם פיזור מתאים של שאלות, קשקושים (לא "שיחות"! סתם קישקושים בבקשה…) חיוכים, ופעילות משותפת, את מתחילה לסלול את הקשר לאט לאט.

[לסיכום:] כמדריכה, אין ספק שמאוד חשוב לך להגיע לנקודה שבה את מרגישה שאת יכולה להשפיע על החניכות ולהיות קשורה אליהן. לפעמים זה עובד ולפעמים לא, לפעמים זה קל ולפעמים קשה מאוד. רמת הקושי שבה את נתקלת לא מעידה בהכרח על איכות ההדרכה שלך. מעורבים הרבה גורמים וחשוב שלא תסיקי מסקנות נמהרות ותיקחי מיד את כל האחריות על עצמך. מלבד הטיפים המוצעים לך כאן, תמיד טוב להיות בקשר עם מדריכות נוספות, מהסניף שלך וגם מסניפים אחרים, ולשתף ולהתייעץ בחוויות משותפות בהדרכה.

את מוזמנת מאוד להמשיך לכתוב, לעדכן, לפרט יותר מה העניינים – ונשמח להתייחס. גם הקוראים באתר מוזמנים להגיב ולתרום מחשבות, רעיונות והצעות.

בהצלחה רבה!

אוהד

Ohadspt2@gmail com