מכתב הערה ותוכחה למורה

בס"ד

שלום נשמה!

אומרים שישראלים הכי אוהבים להתלונן,
כמה לא טוב להם וכמה קשה פה במדינה
ואיך ההוא עשה לו ככה ואיך ההוא נתן לו ככה…

וכשקראתי את השאלה שלך, וואלה שמחתי!
כי אם את שואלת שאלה שכזו, זה רק מראה עד כמה את בחורה רצינית שרוצה באמת להאיר ולא רק להעיר
שבאמת רוצה שהדברים ישתפרו ויהיו טובים יותר
ועל זה – סחתיין לגמרי!

את אומרת שיש באולפנה שלכן אפשרות לכתוב מכתב תודה למורים ואת מרגישה שיש לך גם כמה נקודות לשיפור.
עכשיו השאלה היא באמת – מה כדאי?
האם כדאי לכתוב מכתב שאולי יפגע באנשים, מה גם שהם רבנים?
האם לכתוב עילום שם?
האם אולי בכלל לא לכתוב?
האם להשאיר את המצב ככה ושעוד בנות יפגעו?

אני חושבת שבאמת זה מה שאמור להוביל אותך בהחלטה שלך אם לכתוב או לא לכתוב את המכתב הוא [למה את כותבת את המכתב].

מצוות תוכחה היא לא מצווה שמגיעה על מנת להרבות שנאה בין אדם לחברו,
[אלא להפך בדיוק!]
היא באה דווקא להרבות אהבה בין אנשים.

אז כהתחלה הייתי מציעה באמת לחשוב בצורה כנה עם עצמך – למה את כותבת את המכתב?
האם רק כדי לומר לרב כמה הוא לא בסדר, וכמה הוא צריך לשפר את יחסי האנוש שלו?
או שהמטרה שלך היא פשוט להאיר לו משהו שאולי הוא לא שם לב אליו.
(בשקט אומר לך, בתור מורה, שגם אנחנו בני אדם. כן, אני יודעת שזה אולי קצת לא נראה ולפעמים אנחנו באמת קצת מפחידים, אבל זאת האמת. ובאמת שלפעמים אנחנו לא שמים לב אם משהו פוגע או לא… כמובן, שזה לא פותר אותנו מלהיות זהירים, אבל זה בהחלט מקטין את כל החשדות של "איזה מורה חסר רגישות הוא")
חשוב שתהיי כנה עם עצמך ברגע זה. כי זה המפתח לכל.

אם החלטת שאת כן רוצה לכתוב את המכתב מתוך רצון להוסיף בטוב, נשאלת השאלה – איך לכתוב את המכתב?
אולי "שלום הרב, אני חושבת שאתה ממש פוגע בבנות ואתה חסר רגישות, חנה חברה שלי ממש בכתה אחרי השיעור שהיה לנו איתך. תתבייש. על החתום י."
מה דעתך?
טוב זה די ברור מה התשובה, לא?
אז בדיוק כאן נמצא המפתח.
תחשבי איך את בעצמך היית רוצה לקבל את התוכחה שלך?
האם בצורת האשמה או בצורה מכובדת?
האם היית רוצה שמי שמוכיח אותך היה נכנס להיסטריה ומזכיר לך את כל ההיסטוריה של הפגיעות שלך בו משנת תרפפ"ו עד עכשיו?

לכן, חשוב מאוד שלפני כתיבת המכתב תחשבי על דברים טובים בקשר לאותו רב או מורה.
דברים שאת חושבת שהוא תרם לך, דברים טובים שאת רואה בו.
בכלל, אנחנו בתור בני אדם, ובתור עובדי ה´, צריכים לדעת שכדאי להתחזק בראיית הטוב בכל אחד. גם את וגם אני וכולם לא רוצים שהקב"ה כל הזמן יסתכל על הדברים הפחות טובים שבנו, נכון?
אז למה אנחנו מסתכלים על אחרים בעין פחות טובה?
וחוצמזה, התיבה שם מיועדת בעיקר כדי לומר [תודה]
אז תכתבי שם לרב תודה על דברים שהוא תרם לך, ופיתח בך או בכן.

יש מילה אחת שצריך להיזהר בה.
נגיד, אמא שלך תאמר לך: "מאמי את ילדה ממש טובה אבל…."
מה המילה הזאת, ה"אבל" הזה היה עושה לך?
"טוב, ברור שמה שהכי חשוב במשפט הוא מה שאחרי ה"אבל" ומה שלפני, זה לא באמת"
אז כאן בדיוק הקטצ´ – המילה "אבל" מעמידה את כל הדברים הטובים שלפני כן בסימן שאלה, או אפילו מבטלת אותן.
אז מוכיחים מישהו לא לומר לו: "אתה מקסים אבל…"
אפשר לומר: "אתה מקסים ו…."

ומה מגיע אחרי ה-ו….?
עכשיו אני כותבת לך משהו שכדאי שתזכרי אותו גם בע"ה לשנים הבאות, כשתהיי נשואה בע"ה.
תמיד כשאת רוצה להוכיח מישהו, לא להתחיל להתקיף אותו, התקפה גורמת להתגוננות.
את לא רוצה להוכיח מישהו כדי לשחרר את העצבים שלך, את רוצה להוכיח אותו כדי שהוא ישנה את דרכיו.
ואיך אדם משנה את דרכיו?
[אם מבקשים ממנו בצורה יפה]
לדוגמה: קר לך ואת רוצה שחברתך תכבה את המזגן בכיתה.
במקום לומר לה: "הלו, חבובה, מה פתחת פה סניף של סיביר? תכבי ת´מזגן ואל תקפיאי אותנו"
אפשר לומר: "קר לי, את יכולה בבקשה לכבות את המזגן?"
הבקשה הזו, עושה פלאים.
לכן, גם במכתב חשוב שהדברים יאמרו מתוך בקשה ולא מתוך "אתה לא בסדר".
נגיד: "אני נהנית בשיעורים של הרב ומעריכה את הרב מאוד והייתי שמחה אם הרב היה יכול להעיר פחות הערות ציניות במהלך השיעור כי זה קצת פוגע בבנות, בבקשה"
בדרך זו, בבקשה מכובדת, יש סיכוי רב יותר שבקשתך תיכנס אל הלב.
ומתוך כך, אני חושבת שאם את בוחרת לכתוב מכתב בשם גלוי, הדבר לא נורא כל כך. להפך, יכול להיות שהרב יחליט שהוא רוצה להבין יותר לעומק מה עומד מאחורי דברייך.
אבל גם מכתב בעילום שם יכול להיות אופציה.

עצה אחרונה והכי חשובה – להתפלל!
תפללי לקב"ה שהדברים יבואו מהלב ויכנסו אל הלב
ושחס וחלילה לא תצא תקלה מתחת לידך
ושבע"ה הכל יהיה לשם שמים

אז נשמה, בהצלחה! ואם תרצי לשאול עוד 🙂 בשמחה!
בת-חן
batchenoh@gmail.com