יש לי מורה לתנ"ך באולפנה, אני לא מצליחה להסתדר איתה!, יש לה קול צווחני ואני לא יכולה להיות בשיעורים שלה! היא נטפלת אלי ולבנות מסויימות כל הזמן ועושה אפליות ושמנסים לדבר איתה היא לא מקשיבה וחושבת שרק היא צודקת! אני מנסה להשתפר אצלה אבל היא לא מסכימה ולא נותנת הזדמנויות, דיברתי איתה, ההורים דיברו איתה, המנהלת וכו' וזה לא מעניין אותה! מה לעשות? איך להתנהג ולדבר איתה?
לקחת את השאלה שלך ולפרסם על הקיר של ארגון המורים, שיהיה להם ככה נקודה למחשבה כשהם עוד בחופש ויש זמן.
כאילו מה את רוצה בסך הכל, להצליח ללמוד אצל המורה שלך? להתחבר לספר הספרים?
ועל מה את לא עושה בשביל זה, עוד לא התחלנו לדבר…
אז את יכולה להמשיך ולהגיע עד מנכ"לית משרד החינוך ולחכות ולראות איך הדברים יתפתחו,
ו..את יכולה גם לקבל כרטיס VIP לחיים האמיתיים.
(לא שעכשיו את חיה בכאילו או משהו, אבל אי אפשר להתכחש שיש בשנים האלה אפקט של חממה).
ברור שהרבה יותר נחמד להסתדר עם כל מי שתבואי איתו במגע, שדברים יזרמו חלק, אבל מה לעשות שהחיים לא תמיד מתארגנים ככה.
כאילו אם את חושבת שתמיד תסתדרי עם כל אחד זה באמת אחלה שאיפה ובלי שמץ ציניות כולי תפילה גם שתצליחי.
אבל שוב, מה לעשות שהחיים מוכיחים שלא תמיד זורם עם כל אחד בכל מצב ולפעמים הברירות שיש לך, כמו שדסי רבינוביץ´ ז"ל הייתה אומרת, מסתכמות באחת והיא להתמודד.
למה היום זאת המורה שלך, מחר הרכזת בשר"ל ושנה הבאה המרצה של הסמינריונית שלך באוניברסיטה…
להתמודד זה יכול להיות לקום וללכת שלפעמים זאת אופציה, זה יכול לגייס את כל העולם ואשתו להסדרים והסכמים כמו שעשית, ולפעמים כשמשהו לא ממש עובד זה יכול להיות גם לעבוד על עצמך.
אופציה שלא תמיד חושבים עליה אבל היא אופציה.
ואני בכלל לא בקטע של לחפור לך שזאת המורה שלך ולכן היא גם בטוח צודקת.
למה בואי נגלה לך בסוד שמורות עם כל מה שהם מבוגרות ועם ניסיון חיים ומה שזה לא יהיה, הן גם בני אדם עם חולשות וחסרונות. כמו כל אחד בעצם.
אז, אולי מה שהמנהלת וההורים שלך לא יכולים לומר לך, אנחנו כן יכולים, ובלי להיכנס לפרטים בכלל, יש מצב שהאמת לא נמצאת בכיס של המורה שלך, שהיא לא ממש בסדר ואפילו טועה.
מה שכן, הנקודה היותר מעניינת בסיפור זה לא מה היא ומה היא עושה או לא עושה לך ולחברות שלך.
אלא איך את נבנית או לא נבנית מהסיפור הזה.
למה, בחיים הסיטואציות האלה לא הולכות ונגמרות הם רק פושטות ולובשות צורה.
כשלהשליך ת´אחריות על האחר מאז ומעולם זה היה דבר קל, לקחת ולהעמיס אותה על עצמך זה סרט אחר לגמרי.
ולפעמים אחרי שניסית כבר הכל, ולפעמים אפילו לפני, שווה לשקול אותה ברצינות.
לקחת אחריות יכול להיות למשל להשתדל לצאת 200% בסדר מבלי להחצין את זה אובר בצורה שמתגרה, מן לשמור על פרופיל נמוך ולסחוב ת´חודשיים וחצי שנשארו.
בתור שלב שני זה גם יכול לכלול לדון לכף זכות וזה, לכתוב מכתב סלש לנהל שיחה פייס טו פייס לא בסטייל אני מאשים – ´כמה היא מפלה וכמה את משתדלת´ אלא רק עדכון שבאמת החלטת לקחת ת´צמך בידיים ולהשתפר ואפילו תשמחי אם היא תוכל לעזור לך בזה. אבל בואי נשאיר את זה שלב שלב בלי לקפוץ גבוה מידי.
שוב, ממש לא כי היא המורה שלך והגדולה בסיפור ולכן היא הצודקת, ולא רק כי היא המורה ואת זו שצריכה לכבד.
אלא בגלל השאלה מה זה עושה לך, איפה את מפרגנת לאישיות שלך עוד קומה שתיבנה בה.
כי לומר שבשנים המדהימות האלה בונים ת´אישיות וכל הבלה בלה שאוהבים לומר זה נחמד, השאלה שהרבה יותר מהותית היא אם גם זוכרים ליישם את זה מידי פעם, את יודעת ככה בקטנה.
שבוע טוב ומועדים לשמחה
רינת
rintz3@gmail.com
