מריבות בין קבוצות בכיתה

בס"ד

שלום מתוקה!

את יודעת, רק מלקרוא את השאלה שלך – כבר התפעלתי ממך!
זה ממש לא פשוט להיות חברה של 2 קבוצות כשהכיתה כל כך מפוצלת!
וקבלי שכוייח ענק על זה שבעצם יש בך את הכוח להיות חברה של כולם ולהתחבר לאנשים!

נראה לי שכמעט כל אחת שהייתה בכיתה של בנות או נמצאת בכיתה של בנות,
חוותה את אותה החוויה שלך.
ותכלס, זה ניסיון מורכב.
מה לעשות? האם להיות חברה של אלו? או חברה של אלו?
או אולי גם וגם? ואולי אם אהיה חברה של אלו, אז אלו לא ידברו איתי? ואם אהיה חברה של אלו, אז אלו לא ידברו איתי? ואם אהיה חברה של שתיהן, אז אף אחד לא ידבר איתי?
בקיצור שישו ושמחו, הבלגן חוגג!

אז קודם כל, חשוב לדעת שבאמת המצב שאת מתארת הוא לא מצב שיישאר ככה לעולמי עולמים.
זו תקופה.
תקופה שכל כיתה (גם אצל בנות וגם אצל בנים) עוברת.
וזה מה שיפה אצלה – שהיא עוברת.
ואחרי שהיא עוברת, הקשר הופך להיות משמעותי וחזק הרבה יותר.
כן, אין מה לעשות, גם לריב זה דבר מקרב.

אבל את מרגישה שאת נמצאת באמצע.
בין שני המחנות.
או במילים אחרות, את נמצאת בצומת דרכים.
וחשוב לי לומר לך שכל החלטה שתקבלי היא לגיטימית לגמרי!
גם אם תבחרי להיות רק בקבוצה אחת, ולא באחרת, זו החלטה ממש לגיטימית ומובנת.

אבל יש החלטה אחרת שאת יכולה לקבל.
אמנם היא קצת יותר מורכבת, אבל בהחלט אפשרית.
את יכולה פשוט להחליט שאת לא עוברת לקבוצה הזו, ולא לקבוצה האחרת.
פשוט להסביר לכל אותן בנות שדורשות ממך לעבור לקבוצה שלהן שאת לא מוכנה להעדיף קבוצה אחת על פני חברתה.
זה לא המשחק שלך.
את אוהבת את שתי הקבוצות, בשתיהן יש לך חברות טובות, ואת לא מוכנה לעשות את זה.

אז מה כן לעשות במקום?
כמו שכבר כתבתי בתחילת התשובה: יש בך איזשהו משהו שאת יכולה להתחבר לכולם.
ואת אותה התכונה המקסימה הזו, את צריכה לנצל עכשיו לדברים החשובים באמת.
[לחזק את הקשרים בין שתי החבורות!]
נגיד, לקבוע לצאת לפיצה עם חברה מהקבוצה הזו, ועם חברה מהקבוצה השנייה ביחד.
או, להזמין בנות מהקבוצה הזו ומהקבוצה השנייה אלייך לישון ביחד.
בקיצור, כל מיני דברים משותפים, כשבעצם בהתחלה את תהיי ה"דבק" בין שתי החבורות ולאט-לאט הן יבינו שטוב להן להיות גם ביחד ושהתהום שבין 2 הקבוצות לא כ"כ עמוקה.

אגב, אני מאמינה שלא רק את היחידה שרוצה להיות חברה של שתי הקבוצות.
יש משהו בכוח של קבוצה שמאוד משפיע.
ואני בטוחה שיש בנות גם בקבוצה הראשונה וגם בשנייה, שלא באמת רוצות שהכיתה תתחלק למחנות, שהן רוצות שכולן יהיו ביחד. אבל שפשוט אין להן את האומץ או הביטחון באמת לבוא ולפעול למען זה.

את גם צריכה לבדוק בעצמך אם יש בך את הכוח לבוא ולפעול.
כי למרות שזה יכול להיות פתרון מעולה, הוא מצריך ממך כוחות ומחשבה והוא יכול להיות לפעמים קצת קשה.

יקירתי,
מקווה שבע"ה תבחרי בהחלטה שהכי נכונה בשבילך!
אם תרצי עוד לדבר-את מוזמנת בשמחה!
בת-חן
batchenoh@gmail.com