די, נאמס לי כבר לשחק אותה דוסית. מה לעשות?

שאלת הגולש

אני בת 16.5,לומדת באולפנית דוסית מ-א-ד,בת של ראש ישיבה,גרה בעיר בצפון הארץ ,עוד חודשיים נכנסת להדרכה… קיצר,ילדה שנראית שהולכת היטב בתלם לתפארת העם והאומה כולה…ומרגיש לי שלא!!!!שנמאס לי להתחפש כל השנה למה שאני לא,ולשחק ת'צמי הילדה הדוסית הטבה מתי שבפנים אני לא..ולשחק ת'צמי מזועזעת בשיעורי בינו"ל כיאה לבת של ראש ישיבה ובעצם יש לי חבר(לא, לא תלמיד של אבא שלי..) ולשמור נגיעה כי זה מה שהטיפו לי תמיד ואני ממש לא מבינה למה..וכל מה שאני עושה לבדוק קודם שזה יראה בסדר..ולהוות המודל להורים של חברות שלי, וילהוות הכשר(אם אבא של שירה הסכים אז זה בסדר..) ובכלל- איזה ערכים אני יעביר לחניכות שלי?!אידיאלים שאני לא מאמינה בהם?לשמור נגיעה?לא לדבר עם בנים?להיות ילדה טובה כשאני לא?!?!? תודה=)

תשובה

וואלה צודקת.
רק לא הבנתי משהו אחד. אם כבר הגעת עד לשלב שאת מודעת לזה שאת בעצם דוסית בתחפושת שזה לגמרי לא דבר מובן מאליו (אני מכיר כמה אנשים שהתחפושת שהם קנו לעצמם כל כך יקרה וטובה, עד שהם בעצמם לא יודעים שהם מחופשים) למה את לא ממשיכה עם זה עד הסוף ועושה משהו בעניין?
תגידי: 'אתה צוחק עליי? איך אני אעשה משהו בעניין. לא קראת מה שכתבתי? אבא שלי ראש ישיבה גדול וכל העולם בערך מצפה ממני להיות הדוסית של השכבה כי כולם יודעים שהבת של הראש ישיבה אמורה להיות דוסית?'
אז אני אגיד לך שכמו שאת רואה בעצמך, האפשרות השנייה של להמשיך ולשחק אותה דוסית הרבה יותר גרועה.
מהמכתב שלך נראה שהתחפושת היא לא הבעיה האמיתית שלך.
יודעת מה הבעיה הבאמת גדולה שלך?
שהקב"ה כנראה הביא לך במתנה יושר פנימי מאוד גדול שזה בערך אחת המתנות הגדולות ביותר שיכולת לבקש והנשמה שלך, מה לעשות, אבל לא בדיוק בא לה על ממתקים מלאכותיים וכל מיני חיקויים.
היא רוצה את המקור, היא רוצה תשובות והיא רוצה את זה עכשיו!
את יודעת שאבא שלך מתנגד לחבר בגיל צעיר אבל כל המהות שלך, כל הישות שלך צועקת: 'יש לי חבר ואני דווקא מאוד אוהבת אותו!'.
את יודעת שמצפים ממך בתור הדוסית שבחבורה, בת הטובים להדריך אבל את יודעת שההדרכה הזו תהפך לפסטיבל הזיוף הגדול ביותר כי איך תדברי עם החניכים שלך על בינו לבינה כשהחבר שלך מחכה לך אחרי ההדרכה בסניף וכנראה זה רק עניין של זמן עד שהחניכים שלך יראו אותו
ובעיקר את יודעת, שהדבר שהכי בא לך עכשיו הוא לעצור את המירוץ המטורף הזה של עצמך אחרי הניסיון להדביק את דמות המופת שמצפים ממך להיות למה עוד רגע ואת מתחרפנת לגמרי.
אז מה עושים?
קודם כל עוצרים הכול. לא בכאילו. באמת.
הנשמה שלך מרגישה שלא מתאים שתדריכי עכשיו?
אוקי. זה יהי'ה קשה כי כולם ירימו גבה, אבל ממילא כבר הוכחת שאת עשויה מחומרים של מישהי שהולכת עם האמת של עצמה ולא בדיוק מתרגשת מה'מה יגידו'. אז תדחי את ההדרכה.
תגידי שעכשיו פחות מתאים לך.
לא מתאים לך לשחק אותה מופתעת בשיעורי בינו לבינה? אחלה. אז אל.
תהיי מי שאת.
יש לך מיליון שאלות? יופי! תשאלי כאילו אין מחר ואחרי שתסיימי לשאול תשאלי עוד פעם.
תשאלי עד שתרגישי שאת מקבלת תשובות אמיתיות שמספקות אותך.
תשאלי עד שתרגישי שאת עושה דברים כי את מאמינה שהם הכי נכונים שבעולם ולא בגלל שככה מצפים ממך
יכול להיות שלא תביני את כל התשובות כאן ועכשיו כי האמונה היא לא מכונת משקאות קלים שמכניסים שקל וישר מקבלים תשובה, אבל אם כל העניין באמת מפריע לך, זה הזמן להתחיל את המסע אל העצמי שלך.
התחלת לשאול ולא קבלת תשובות? אל תתייאשי. כנראה שלא חפשת מספיק טוב.
רק מה שחשוב: תשתדלי לא לשמור את כל השאלות שלך לעצמך. אומרים שזה יכול לגרום לכאב בטן.
נ.ב.
אני במקומך הייתי חושב שוב על הקשר שיש לך עם החבר שלך, לפעמים כמו הרוח, אהבה יכולה להיות דבר מאוד הפהפך.

המון הצלחה ושבוע טוב

אבינועם
avinoam811@gmail.com

יט באדר התשעג

קרא עוד..