צריך להרוג כל עמלקי?!

דביר היקר, שלום!

ראיתי ששלחת את השאלה כבר ביום ביריה. לקח הרבה זמן לענות, כי הצטברו המון שאלות. סליחה שהמתנת כל כך הרבה זמן! מדובר בשאלה שעדיין רלוונטית, ואף פעם לא נס ליחה.

תרשה לי להתחיל בשתי הערות קצרות.
קודם כל אני רוצה להתפס לביטוי אגבי שכתבת. כתבת ´לכאורה אתה אמור בלי לחשוב פעמיים לירות…´. עם ישראל לא נוהג לירות בלי לחשוב… לא חשבת עדיין – אל תעשה. אני מניח שזו הסיבה שאתה שואל… עד כאן הקטנוניות.

והערה קצרה שניה: ההשוואה לתורת הגזע מעניינת, ועוזרת לנו להבחין בשני הבדלים חשובים:
א. הגרמנים ראו בנו גזע נחות שיש להשמידו. אנחנו לא רואים כך את עמלק. לכל היותר יש פה נקמה על מה שעשה לנו בעבר.
ב. הגרמנים ראו בעם ישראל את נציג המוסר בעולם, ואילו את הגזע הארי כמצטיין בכח שלו, ויש בינם מלחמה ניצחית. ממילא, הגרמנים ראו בהשמדת עם ישראל מלחמה בטוב ובמוסרי. אם כן, במחיית עמלק אנחנו מנסים להשמיד את הרע, ואילו הגרמנים ימ´´ש ניסו להשמיד את הטוב.

עד כאן ההערות הקצרות. בא ניגש ישר לעניין. רס´´ג והרבה מהפילוסופים הראשונים כתבו שהקב´´ה מתגלה אלינו בכמה אפיקים, שניים מהם הם התורה והשכל. ממילא לא יתכן שיש בינם סתירה מהותית (לדוגמא: גם אם מישהו יטען שאי אפשר להוכיח בשכל את מציאות האלוקים – מאידך גם אי אפשר להוכיח בשכל שאין אלוקים). ממילא, כאשר אנו מוצאים סתירה – או שלא הבננו באופן מדוייק את המסר של התורה, או שלא חשבנו על העניין מספיק. גם הרמב´´ם במורה נבוכים הלך בדרך דומה, ואת הסתירות שבין התפיסות הפילוסופיות שקיבל לבין פסוקי התורה יישב דרך הסברה מילולית חדשה של הפסוקים.
המוסר הטבעי גם הוא משהו אמיתי. הוא כלי שהקב´´ה נתן לנו על מנת להשתמש בו בחיים, ולהנחות אותנו במבוכי המציאות. המוסר הטבעי הוא כלי שניתן לכל האנושות כולה, והתורה היא קומה נוספת שניתנה לעם ישראל. הרב קוק כותב בפיסקה מפורסמת: ´אסור ליראת שמיים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמיים טהורה´ (אורות הקודש ח´´ג ראש דבר עמ´ כז). בפסקה נוספת אומר הרב קוק שמי שמתעלם מהקומה הבסיסית של המוסר הטבעי ורואה בתורה משהו שיכול להחליף אותו ולמלא את מקומו – חוטא כלפי… התורה! לא רק כלפי המוסר הטבעי. כוחה של התורה הוא כשהיא ´מתלבשת´ על גבי הקומה המוסרית הטבעית (אורות התורה יב, ה). ממילא, לא אמורה להיות סתירה מהותית בין המוסר הטבעי לבין התורה.
לפי זה, אם אנו מבחינים בסתירה בינו לבין מצוות התורה – או שלא למדנו באופן ממצה את המצוה, או שלא ביררנו מספיק את הצד המוסרי. זו הנחת היסוד שאיתה נפתח.

נעבור למצוות מחיית עמלק. האם אכן אתה אמור לתפוס את זרע-עמלק המתנדב בבתי חולים, ולהרוג אותו ואת ילדיו? נראה שלא, מכמה סיבות שנמנה בקצרה (הרחבות לזה תוכל לראות בספר המפתח שברמב´´ם מהדורת ר´´ש פרנקל הלכות מלכים פ´´ו ה´´ד, פ´´ה ה´´ה, ובמנחת חינוך הוצאת מכון ירושלים ח´´ג מצוה תר´´ד).

א. אין חובה למחות עמלקי אם לא נלחם בנו, וקיבל עליו את שבע מצוות בני נח (רמב´´ם לפי הבנת הכס´´מ בהלכות מלכים ו, ד, וראב´´ד שם, וכן מנחת חינוך במקור שצויין קודם). וקל וחומר שאם רצה להתגייר מקבלים אותו (כך דייקו אחרונים רבים מדברי הרמב´´ם בהלכות איסו´´ב יב, יז: ´כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר…´). ממילא יוצא שאם מדובר באדם מוסרי – אין חובה להורגו. ואכן, הרב יעקב מדן הוכיח (במאמרו ´עמלק´ בתוך ספר ´על דרך האבות´ (תשס´´א)) שבכל פעם שעם ישראל נלחם בעמלק בתנ´´ך – עמלק היה אז אויב פעיל שסיכן את עם ישראל.

ב. הגמרא אומרת שמצוות העמדת מלך קודמת למצוות מחיית עמלק (סנהדרין כ´ ע´´ב). לפי זה, כתב בעל היראים שהמצווה הזו מוטלת על המלך, ולא על כל יחיד. אמנם דעת החינוך היא שהמצוה מוטלת אף על היחידים. ממילא יוצא, שלא לכל הדעות מצוה זו היא חיוב אישי על כל אחד, ויתכן שיש לה תנאי מקדים: הקמת מלך.

ג. כיוצא בזה, נאמר בפסוק ´והיה בהניח ה´ אלוקיך לך מכל אויבך מסביב, בארץ אשר ה´ אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק…´. לפי זה כתבו הגהות מימוניות (הלכות מלכים ה, ה) ועוד ראשונים, שמצוה זו תחול בפעם הבאה רק בביאת המשיח, כשנשב לבטח בארצנו ושום אומה לא תסכן אותנו… נראה שעדיין לא הגענו לכך.

ד. הגמרא אומרת שמאז שסנחריב כבש את העולם ובילבל את האומות, שוב איננו יודעים מיהם המצרים, העמונים והמואבים וכו´. ממילא, גם איננו יודעים מיהו עמלק (מנחת חינוך שם). אם כך, מדובר בשאלה שלא סביר שתהיה אי פעם מעשית. ואכן, בפעם הראשונה שהתורה מזכירה את מחיית עמלק, היא כבר מציינת את העובדה שמחייתו תיעשה כנראה על ידי הקב´´ה, ולא על ידי בשר ודם: ´כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמיים´ (שמות יז, יד).

אוסיף נקודה נוספת (על פי דברי הרב עמיטל בחוברת ´והארץ נתן לבני אדם´ עמ´ 33. מומלץ לקרוא כבר את כל החוברת!).
בסופו של דבר, גם אם עדיין ציווי התורה יסתור את המוסר הטבעי שלנו – לאמיתו של דבר אין זה מהוה בעיה. כי הרי החיים והמוות הם ביד הקב´´ה, והוא זה שציווה עלינו למחות את זכר עמלק. כבורא העולם, בודאי הוא יודע למה ואיך, אף שאין הוא מסביר לנו זאת. הקב´´ה הוא יוצר החיים, והוא זה שציוונו ליטלם לעיתים (כמו שציווה עלינו למסור את הנפש על מצוות מסוימות!). ממילא, אין בכך בעיה מהותית – אלא רק חוסר הבנה שלנו איך זה מסתדר עם המוסר הטבעי שיצר בנו. לכן, כמובן שנקיים את המצוה הזו אם נגיע למצב בו היא תידרש, ואין זה באמת סותר את המוסר הטבעי. מאידך, איננו מרחיבים מצוות מסוג זה מעבר למה שהצטווינו! בשום מקום לא מופיע מדרש כזה: ´והלכת בדרכיו – מה הוא א-ל קנא, אף אתה תקום ותיטור´. להיפך, הצטווינו ללכת בדרכיו ולגמול חסד, ובמקרים רבים אף כלפי הגויים. ממילא, נקיים את הציווי למחות את עמלק, אך לא נראה בו ´ציווי מנחה´ שניתן לגזור ממנו הוראות נוספות, ולהרחיב אותו. אדרבא, אנו צריכים להתפלל שמצוה זו לא תשפיע עלינו לרעה, ולא תגרום לנו להיות אכזריים (עיין בדברי אור החיים הקדוש על הפסוק ´ונתן לך רחמים ורחמך´ בדברים יג, יח).

ולקראת סיום – משהו קטן מר´ נחמן:
ר´ נחמן אמר פעם, שהוא לא היה מוכן לעבוד אלוקים שאנחנו מבינים לגמרי את הציוויים שלו. כי אם אני מסוגל להבין אותו – במה הוא עדיף עלי? אם כך, קושיות הן לא בהכרח בעיה. לעיתים הן דווקא מלמדות על יתרון…

עד כאן עסקנו בשבת זכור, בפורים וביום השואה,
אך בחודש אייר אנו נדרשים לאזן את המשוואה…
ב´´ה, זכינו בחודש זה לימי הודאה על שעמנו לארצו חזר,
שיהיה בע´´ה יום עצמאות שמח, וגם יום שחרור ירושלים! אלעזר