נפרדנו ואני משתגעת מרוב מחשבות

[שלום לך יקרה!]

קודם כל, אני חייבת לומר לך שנשמע שאת בחורה רצינית בטירוף! שאת יודעת לקחת החלטות מתוך שיקולי דעת נכונים ושיש לך הבחנה בריאה ובוגרת על הקשר ויכולת הסתכלות לטווח רחוק!
כל אלו, גם אם התרגלת אליהם בעצמך, הם לא דברים ברורים מאליהם , זה ממש נכס למי שזוכה בזה!
הרבה פעמים, ובמיוחד בגיל צעיר, אנחנו יכולים להתבלגן ולהחליט החלטות בעיקר מתוך רגש ומבלי לשקול את העיניין ברצינות.. וכאן במקרה שלך, נראה שהושקעו מחשבות רבות ושיקולי דעת באמת אמיתיים! אז ממש כל הכבוד לך ! 🙂
זה תמיד סיפתח טוב לכל התמודדות שתהיה…

כמו שאת בטח יודעת, קשרים הם דבר דינאמי ..
זה נכון ביחס לגיל 18 ונכון גם ביחס לגילאים מבוגרים יותר.
אפשר לראות את זה במיוחד דווקא כשמייסדים קשר.. בני הזוג עוברים [תהליך משותף], דרך משותפת של בניה, חיבור, של אהבה, של גיבוש רצונות משותפים .. אבל במקביל לכך מתרחש גם [תהליך אישי] שכל אחד מבני הזוג עובר עם עצמו.
כל אחד חווה תוך כדי הקשר את העולם הפנימי שלו, שינויים שמתחוללים בו, גיבוש עצמי וכו´.. ולפעמים עולה צורך לזמן של התכנסות ובניה אישית..
ודווקא משום כך ובגלל שישנם שינויים רבים של רצונות ורגשות, יוצא שזה מוביל לפעמים לנקודות עצירה, להפסקות ולפעמים גם לפרידה זמנית או יותר מכך.

את מתארת קשר יחסית ארוך ורציני, שהתחיל מתוך רצון אמיתי למטרת חתונה, וכזה שהופך את שניכם לטובים יותר! וזה מבורך ויפה לאללה.. נשמע שעברתם דרך..
ועכשיו, אם אני מבינה נכון, אחרי און אנד אוף כזה של עליות וירידות, זה הגיע לידי החלטה של הבחור לקחת פסק זמן.. למרות שאת רצית ממש שיהיה אחרת ואני בטוחה שיש קושי גדול שמתלווה עכשיו לריחוק הזה..! הרי אחרי הכל, גם אם מבינים או לא מבינים בשכל, ניתוק וריחוק מאדם קרוב שהיה חלק מהחיים שלך,זה ממש לא קל..

אבל בואי שנייה לרגע נסתכל על זה במבט רחב יותר. סבבה.?

את והוא, נמצאים כרגע בצומת דרכים מאוד משמעותית בחיים של כל אחד מכם.
כמו שכתבת- צבא וישיבה אצלו, ומדרשה ושירות לאומי אצלך…

השלב הזה בדר"כ יכול להיות גדוש בתהיות ובהחלטות שעליכם לעשות- לאן ללכת, מה לבחור, מה מתאים לי, מה אני צריך..? והמשמעותי ביותר זה מה שבא אחר כך.. השנת שירות בעצמה, הלימוד במדרשה, התהליכים שהוא יעבור בצבא או הלימוד שלו בישיבה..
כל הרגעים האלו הם זמנים מטורפים של בניה, של חוויות אישיות וכלליות, של עבודה עצמית, של גדילה והתבגרות באמת. סוג של ´יציאה לחיים´ כמו שאוהבים להגדיר את זה..

[הוא מבחינתו], אחרי כל ההתלבטויות בחר שלא להמשיך בקשר לעת עתה, ונראה שהיו לו לא מעט מחשבות על כך. אני מתארת לעצמי שאת מכירה אותו כאדם בוגר ואחראי ולא כאחד פזיז שסתם מחליט החלטות. ולכן אולי יש מקום לכבד את רצונותיו ולתת לו לסלול את הדרך שלו ולעבור עם עצמו את מה שהוא צריך כרגע.

שאלת אם להילחם על הקשר הזה…
זה נכון שלפעמים יש יחסים מורכבים שדורשים התעקשות מסויימת, ואני מבינה שיש בך כרגע רצון מאוד גדול לתפוס את הקשר הזה ולא לוותר עליו בשביל שניכם..
אבל תחשבי רגע בינך לבין עצמך.. האם את באמת רוצה להיות זאת שנלחמת? האם יש טעם ללחוץ על אף שכרגע הוא צריך בשביל עצמו והחיים שלו את הפרידה הזאת.?
הרי אפשר לשכנע, אפשר תמיד להסביר ולטעון מולו למה אתם צריכים להיות עכשיו ביחד..
אבל את יודעת.. אפשר להביא את הסוס אל השוקת אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות.
יש כאן סיכון שגם אחרי מאמצים רבים מצידך וגם אם הוא באמת יחזור בסופו של דבר אחרי שנלחמת.. לא בטוח שזה מה שיהפוך את הדברים למושלמים יותר. יכול להיות שזה יבוא על חשבון משהו אמיתי שהוא היה חייב לעבור ואז מתישהו זה יכול לחזור בדיוק לאותה נקודת פרידה.

[ואת בנקודה שאת עומדת.. יש לך כאן יכולת בחירה אדירה בידיים!]
מעבר להחלטות שקשורות לשירות לאומי עצמו ולשנה הבאה שלך (שיכולה להיות מאוד חווייתית ומלאת משמעות) , את מוזמנת לבחור עבור עצמך משהו ברמת העמדה הנפשית שלך.. מוזמנת להחליט אם ועד כמה להרים את עצמך ואיך להמשיך מכאן הלאה.

אפשר לשקוע באכזבות ובעירבוב הרגשי שנוצר מהפרידה, אפשר להתחרפן מזה שהוא הלך ואת עדיין רוצה בו ומחכה לרגע שמשהו יחזור..
ואפשר, למרות כל הקושי, להחליט שאת לא נשארת מאחור, שיש לך חיים שמחכים לך שתיבני בהם את עצמך! להחליט שדווקא מתוך כל מה שעברת את בוחרת להיות עם הפנים קדימה ולחיות את העולם האישי שלך והשנה החשובה הזאת שבפתח כמה שיותר בכוחות וכמה שיותר בטוב!

אולי פשוט נדרשת כאן הבשלה שלו לחוד ושלך לחוד. אולי הכי טוב ובריא עבורכם יהיה לתת מקום לבירורים, להעצמה וצמיחה אישית בנפרד.. שתביא אח"כ לבניה טובה ואמיתית יותר של המשפחה שתקימי בעז"ה בהמשך!

צריך לתת כאן הרבה מקום לאמונה ולאמון בקב"ה שאם היה קיים כאן משהו באמת טוב ונכון לשניכם.. הוא יחזור להתממש כשיהיה נכון ומתאים יותר ולא כרגע.
ואם דרכיכם צריכות להיפרד וכל אחד מכם יתעתד לבנות את ביתו שלו עם אחר או אחרת..
גם את זה צריך לקחת בחשבון ולנסות על אף הקושי לקבל את זה באמונה שלימה.

קחי את זה כהזדמנות טובה גם עבורך, ישמע מוזר, אבל כן, סוג של מתנה עצמית..
יש לך כאן הזדמנות לשנה של נתינה, של התקדמות, של היכרות עם עצמך , היכרות עם כוחות שבך שאולי עוד לא ידעת אותם.

שנת שירות או מדרשה שלו שנים מלאות בהפתעות, במשמעות, ואני בטוחה שאת רוצה לעבור ולממש אותן בהכי טוב שאפשרי..

[אם נסכם-] נסי לראות ולהבין את הדברים מנקודת המבט של הבחור ולסמוך על ההחלטה שלו. ומעבר לזה והכי חשוב- תאמיני בעצמך שאת יכולה להמשיך הלאה ולמצות את הבניה שלך ואת השלבים שממתינים לך בפתח! ועל גבי כל זה להאמין בקב"ה ובגלגל שהוא מסובב לנו כאן עם כל השינויים, ההתפתחויות וההפתעות הטובות והתובנות בדרך..

לגבי היעוץ, בוודאי שאפשר להתייעץ, גם לפני נישואין..
אם תרגישי צורך ועיניין, אשמח לעזור לך עם זה, דרכנו או דרך איש מקצוע.
ובכלל, אם תרצי להבין יותר או להתלבט ביחד, את יותר ממוזמנת לשלוח אליי למייל ואשמח לעזור לגמרי..

[אז נשמה יקרה! ]
[מאחלת לך מיליון בהירות וטוב אמיתי!]
[מזל טוב על הסגירת שירות! ובהצלחה ענקית שתהיה !:)]
[רק טוב,]
[מיכל יסכה.]
Michal66n@gmail.com