אמונה וצניעות – מרגיש נתק

לשואל היקר, שלום!
ראיתי בשאלה שלך המון המון אהבת השם! המון רצון לקרבה אליו, וצער מהריחוק ממנו. אתה חש כאב על כך שאהבת השם שלך לא מורגשת – זו לא אהבת השם? זה בסיס נהדר להתקדם ממנו הלאה.
הרגש הוא חמקמק מאוד. גם רגשות שקיימים בתוככי הלב שלנו – לא בהכרח נרגיש אותם בפועל. לדוגמא: האהבה להורים. בכל רגע אנחנו חשים אותה?! ברור לנו שהיא קיימת בלב, אך אין היא בהכרח מורגשת ביומיום. ואם ננסה להרגיש אותה ´בכח´ – נגיע לתוצאות מוזרות ולא אותנטיות, בטח לא לתחושת אהבה, על אף שהיא תמיד קיימת… גם זו תכונה של הרגש: הוא לא בהכרח מגיע כשמנסים להזמין אותו (ניסוי: תנסה להרגיש עכשיו את האהבה להורים!).
לעיתים תחושת חוסר בקרבת השם היא סימן טוב, סימן לגדילה. גדלת, ועכשיו הנפש שלך רוצה יותר! אם משתמשים נכון בתחושה הזו, ובמקום להיחלש מתעלים אותה לצמאון רוחני – אפשר להגיע בעזרתה רחוק! יש לך בבית את הספר סיפורי מעשיות של ר´ נחמן מברסלב? תקרא את מעשה ח´ (זה קצר!):
´מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים. אחר כך היה לו בן יחיד וגידל אותו והשיא אותו, והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים, והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון, ואינו יודע מהו, ולא היה מרגיש טעם בלימודו ובתפילתו…´. בסוף הסיפור מתברר לנו שתחושת החסר הזו יכלה להוביל את הבן לדבר גדול מאוד (גם אם לא בדיוק ברור מהו), אם לא היו מפריעים לו בדרך…
בקיצור: לך על זה! תן לרצון להתקרב אל השם להפעיל את המנוע שלך ולמלא אותך בכוחות!

כתבת שאתה מניח שאהבת השם שהתעמעמה גורמת לך להכשל בדברים לא צנועים.
יתכן מאוד שזה הפוך! אולי הדברים הלא צנועים גורמים לך לחוסר הנאה מהלימוד ולתחושת ריחוק כללית מהקב´´ה. כיוון שהסיפורי מעשיות נמצא כבר ממילא על ידך, תעבור למעשה י´´ג (הז´ בטלערס – שבעת הקבצנים) ליום השני, ותקרא אותו בסבלנות. בסיום היום השני תגלה מה עלול לגרום לגן יפה להתקלקל לגמרי בטעם שלו, בריח שלו ובמראה:
´…ועל ידי זה קלקלו את הטעם. שעל ידי מה שעשו שם, כל מי שירצה לטעם איזה טעם יהיה טעם נבלה. וכן קלקלו את הריח. שכל הריחות יהיה להם ריח חלבנה. וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העינים כאלו יש עננים ועבים…´.
הגן הזה הוא החיים שלנו. זה הלימוד שלנו. אלו התפילות שלנו. יש דברים שגורמים לנו לאבד את הטעם הטוב של החיים. את ההנאה שבתפילה ובלימוד.

אז מה עושים עכשיו?
ממשיכים גם בלי הרגש! זה סוג של נסיון: כשאדם עושה משהו שגורם לו לאבד את הטעם בלימוד שלו – הקב´´ה מבקש ממנו עכשיו להתמודד עם התוצאה ולהמשיך ללמוד גם בלי טעם. אם הוא יעמוד בזה ולא יתייאש – הוא יזכה לתקן את מה שעשה, וגם הטעם יחזור. זה יקרה בע´´ה אם לא נתייאש! בקיצור, להמשיך הלאה בלימוד, בתפילות, בקיום המצוות, ולא להבהל מהתחושה. בע´´ה עם הזמן גם הרגש יחזור, אם לא נלחץ עליו מידי חזק… גם לא נבהל אם שוב הוא ייעלם (דיברנו כבר על התכונה שלו).
כמובן שאם מזהים משהו שגורם לנפילה – ´בתחבולות תעשה לך מלחמה´. לדוגמא: אם האינטרנט גורם לך לדברים לא טובים, אז לחסום אותו, וכו´. זה לא היה הנושא, ולכן לא אאריך בזה. אם תרצה, תוכל לשאול שוב באופן מפורט יותר ואענה בע´´ה.

ולגבי השאלה האחרונה: אכן. יש ספרים שמתאימים באופן מיוחד ללבות את הרגש כלפי הקב´´ה. לדוגמא: חלק מספרי הרב קוק (אורות התשובה, סוף מוסר אביך, חדריו), וספרי ר´ נחמן מברסלב ור´ נתן (שיחות הר´´ן, ובמיוחד ליקוטי תפילות). בודאי טוב ללמוד בהם, אבל אני לא בטוח שזה יפתור את הקושי, מהסיבות שכתבתי קודם. אז כמו כל דבר – במינון!

כל טוב והמון שמחה!
פורים שמח…
אלעזר