חיים עמוסים ואמונה

הודיה שלום!

אני מתנצל על האיחור בכתיבת התשובה, שאלת שאלה אמיתית ומקווה שהיא עדיין רלוונטית עבורך.

ראי, באמת החיים מאוד עמוסים. מצד אחד טוב מאוד שאת עמוסה – סימן שאת חיה, פועלת ועושה, אך מצד שני לפעמים להיות עמוסה מידי זה ממש עצת היצר הרע.

כי אין יקר יותר מהזמן, והשאלה היא במה אדם משקיע את מרצו וזמנו היקר?
האם בדברים של איכות החיים שלו מבחינה ערכית ורוחנית או בפיתוח איכות החיים שלו מבחינה חומרית?
שניהם חשובים, אך לפעמים יוצאים מאיזון ומשקיעים יותר מידי בדברים החומריים.

הרמח"ל כותב על זה בספר מסילת ישרים פרק ב´ : ". . . ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד [שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים], כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ט) תכבד העבודה על האנשים וגו´, [שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת] כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה . . "

אז דבר ראשון צריך לפנות זמן, לפנות זמן לשמוע שיעורים, ללימוד, לתפילה, לקריאת תהילים וכד´.
כך אמרו חז"ל "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה".
אפילו אם זה 5 דקות ביום, אבל באופן קבוע. באמצע היום.

אולי תקבלי על עצמך בלי נדר לכוון בתפילה בתפילת שחרית וזה יתן לך כוח לכל היום?

אמנם לפעמים באמת אי אפשר לפנות זמן. לדוגמא לחייל בטירונות באמת אין זמן. ויש עוד כל מיני מצבים כאלו בחיים.
ואז מה?

כאן מגיע עיקר העניין.
השאלה היא לא כמה זמן פנוי יש לך, אלא מתוך אילו רגשות ומחשבות את עושה מה שאת עושה.
אפילו אם את רמטכ"ל ובאמת אין לך שניה פנויה, השאלה היא מתוך מה את עושה מה שאתה עושה.

אם אני חושב שיש דברים שקשורים לרוח, לתורה ולאמונה, ומנגד יש דברים שקשורים לחומריות, ואני חושב שאלו שני דברים נפרדים, אז באמת כאשר אני עסוק הרבה בדברים חומריים, אז אני מרגיש ריחוק מהקב"ה וכו´
אבל, וזה באמת עיקר העניין, אם אני מבין שהחיים לא מחולקים גם וגם – גם רוח גם חומר – אלא [את הכל אני עושה מתוך מניע של אמונה, והערך החשוב ביותר שיש לי בחיים זה האמונה, ורק השביל האמונה אני קם בבוקר], אז כל מה שאני עושה אני עושה רק בשביל האמונה והתורה וזה מלווה אותי כל רגע מהיום.
לעולם לא ארגיש רחוק.

בדיוק כמו אמא או אבא שעושים הרבה דברים במהלך היום אבל לא שוכחים את הילד שמחכה להם בגן. לפעמים חוזרים מאוחר מהעבודה ואפילו לא מספיקים לראות את הילדים, אבל זה לא משכיח את הילדים, אדרבה זה רק מגביר את האהבה. (אגלה לך בסוד שיש אומרים שאהבת ה´ אפילו חזקה יותר מאהבת ילד…)

אחרי כל המלל הזה, בקיצור, ניתן לומר שעיקר העניין זה בשביל מה אנחנו קמים בבוקר?
האם בשביל להסתדר בחיים וגם בשביל האמונה, או שאנחנו קמים בבוקר בשביל התורה, בשביל האמונה, בשביל עם ישראל – ורק אז אנו שואלים את עצמינו מה האות שלנו בתורה? במה עם ישראל צריך אותנו? ומתוך השליחות הזו ניגשים לצבא, לעבודה, לזוגיות ובעצם לכל דבר, ובשביל התורה אנחנו עושים את מעשינו, ויוצא שאף פעם לא נפרדנו מהקב"ה אפילו אם היינו עסוקים מאוד.

הנה, דוד המלך אמר בתהילים ["אחת שאלתי מאת ה´ אותה אבקש, שבתי בבית ה´ כל ימי חיי לחזות בנועם ה´ ולבקר בהיכלו"], כל הפרק הזה (כז´)מלא באהבת ה´ עזה כמו בעצם כל ספר תהילים.
אבל אם נשים לב, נזכור שדוד היה מלך! רוב היום מן הסתם הוא עסק בענייני המלוכה, אם זה ענייני צבא, הוא עשה מלחמות אדירות, או בענייני כלכלה, ביטחון, קשרי חוץ וכד´ אז איך אפשר לומר שהוא רצה להיות כל ימיו בבית ה´? אז שלא יהיה מלך?

אלא יש שמסבירים כמו שאמרנו, אם כולך ספוג וגדוש באמונה, וזה כל טעם החיים שלך, כמו אצל דוד המלך אז גם אם כל היום אתה עסוק בדברים אחרים, בסוף אתה באמת נמצא בבית ה´ כל ימי חייך.

ועכשיו תגיע השאלה הגדולה : אז איך מגיעים לאהבת ה´ כזו? לאהבת התורה כזו עד כדי כך שטעם החיים יהיה האמונה?
פשוט מאוד. בונים אותה לאט לאט.
איך?
לומדים אמונה ומתקנים את המידות. אין קיצורי דרך.

חייבים ללמוד מוסר ואמונה, אם תוכלי לפנות זמן פעם או פעמיים בשבוע – מצויין. חפשי לעצמך שיעור תורה קבוע שאת אוהבת, גם באינטרנט יש אתרים טובים מאוד היום ללימוד אמונה, נניח אני מכיר את האתר של ערוץ מאיר, אך מן הסתם יש עוד אתרים, או אולי קחי לעצמך ספרי אמונה או עבודה על המידות שכתובים בשפה בהירה, וקבעי לעצמך לימוד פעם בשבוע.

אם ממש אין לך זמן, נסי לקבוע אפילו כמה דקות ביום בזמן קבוע, אבל תשתדלי להקפיד מאוד שלא תבטלי את זה אף פעם. ותחשבי על מה שלמדת במהלך היום.

ואם אפילו את זה אין לך, אני מניח ששבת את שומרת… ואז ממש אין תירוצים. לכי לשיעור, או קני ספר אמונה שמדבר אלייך, אולי יקח לך זמן עד שתמצאי אבל בסוף תצליחי למצוא, והשתדלי ללמוד ממנו בשבת, ללמוד ולשאול שאלות וכו´
בדיוק בשביל זה יש שבת! לא רק בשביל לאגור כוח פיזי, אלא בעיקר בשביל לאגור ממנה אהבת ה´ עזה וחזקה לכל השבוע!
זה לא יהיה קל אבל אם תתחילי ללכת בכיוון הזה אני מאמין שתראי התקדמות גדולה.

ולסיום רציתי להביא לך קצת דברים של הרב קוק שמדבר על תחושה דומה לשלך, באורות התשובה פרק ג :
[". . . וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. [אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד], שהוא מלא עון, [שאין אור ד´ מאיר עליו. אין רוח נדיבה בקרבו, לבו אטום], מדותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאת חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים בקדרות וצמאון שמעורר לו געול רוחני. מתביש הוא מעצמו, [יודע הוא כי אין אלוה בקרבו]. וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום, מתמרמר הוא על עצמו, אינו מוצא מנוס מפח מוקשים שלו, שאין לו תוכן מיוחד, רק הוא כולו כמו נתון בסד.
מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטיה של רופא אמן. . ."

הרב קוק כותב שיש מצבים בחיים שבהם באמת לא עושים חטאים, אבל עדיין מרגישים ריחוק מהקב"ה.
והריחוק הזה כואב.
ומה התרופה? חזרה בתשובה.
לא חזרה בתשובה על חטא מסויים. אלא חזרה בתשובה במובן של התעלות והשתפרות.
בחירה לעשות שינוי להתעלות ולהשתנות להיות טובים יותר וקרובים יותר.
להצטרף למהלך של כל העולם כולו שהולך ומתקרב אט אט לריבונו של עולם.

זה שאת מרגישה רחוקה מה´ זו צליל מתוק. צליל של הנשמה שלך שקוראת לך, שימי לב אלי!
כל הכבוד לך שאת שומעת צלילים כ"כ יפים ועדינים. צלילי הנשמה. לא כולם זוכים לשמוע.

העיקר פני מעט זמן אפילו 5 דקות ביום, ולמדי אמונה. אני מאמין שתרווי את הצמא הרוחני שלך ותחושי טובה יותר.

המון הצלחה, חגי.