אני כותב מחדש הואיל ונשלח בטעות חלק מהשאלה.
שלום אני מגדיר את הבעיה שלי כפיצול אישיות כי מצד אחד אני מחצין רצון ושאיפות לקודש כיאה לבחור שלמד ארבע שנים בישיבת הסדר והיה עם הראש על הכתפיים והתמיד וכו'.. אולם לפני הישיבה הייתי רואה המון סרטים וגם סרטים ממש לא צנועים.. בישיבה החלטתי להפסיק לגמרי ואכן עמדתי בזה שנה שלמה, אולם לאט לאט זה חזר, עד שבשנה הרביעית הייתי יכול ללמוד בשטייגן כל היום וללכת בלילה לראות סרט בלי שאף אחד ידע כמובן במחשב הנייד שלי וליפול.. זה ממש מעציב אותי ומייאש אין לי למי לפנות כי זה יהרוס לי את כל התדמית שאני משדר. אני ממש רוצה לצאת מזה אבל אני מוקף ושבוי בזה. לימוד התורה לא אותו הדבר כמו פעם ( ולא בכדי..) אני מוקף בדברים המסיחים את הדעת שאני לא יכול לעזוב (כפלאפון, מחשב) כי אני לא רוצה שוב להישאב לקיצוניות שאני לא יודע אם תחזיק מעמד כשאוריד את הרגל שוב מהדוושה, וגם כי הדברים האלה משמשים אותי בשגרה. אני יודע שזה צריך להתחיל מזה אבל שוב כמו שאמרתי יש לי פער בין הידע של מה אסור ומותר ומה צריך להיות ובין חווית החיים שסוחפת אותי כל פעם מחדש.
