אוף..אני באמת לא יודעת מה עובר עלי..
לפעמים פתאום זה בא אלי, ככה סתם בלי סיבה..הדיכאון הזה!
פתאום ממש אין לי מצברוח, אני מתבאסת מכל דבר, ואין לי כוח לכלום. באמת שלפעמים אני לא מוצאת סיבה לזה! אני כ"כ רוצה להיות בנאדם שמח, אבל פתאום יש לי מצברוח כ"כ לא משהו, שבאמת אין לי כבר כוח לכלום.. 🙁
אני לא יודעת מה לעשות! באותם רגעים אני חושבת על עצמי שאני כ"כ בנאדם קטן, יש אנשים עם צרות כ"כ גדולות, ועוד אני מתלוננת?! וזה משהו שעוד יותר מכניס אותי למעגל הזה של העצבות..קודם כל, זה נורמלי? ואם כן, מה אני אמורה לעשות? איך אני יכולה לצאת מזה? (גם לקרוא לא עוזר לי,וזה לא שמשעמם לי- אני מסיימת ללמוד מאוחר,אני מדריכה,אני בחוג..) יכול להיות שאני פשוט בנאדם עצוב?
שלום רב
זה נורמלי לחלוטין.
יש אפילו שם כולל לתופעות האלו, שאת ודאי מכירה
[גיל ההתבגרות]
הרבה מאד דברים קורים בגיל הזה, מבחינה נפשית, מבחינה גופנית, והמהפך הזה של להיות מ´ילד´ למבוגר´ זה מהפך שגורם להרבה שינויים במצבי רוח, ובתוכם גם לדכאון.
אז קודם כל, מותר להיות עצוב, זה בסדר גמור, וכל עוד את בסך הכל ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, אז לא צריך לעשות שום דבר בקשר לזה.
לפעמים עוזר לשחנ"ש עם חברות, לפעמים עוזר לעשות פעילות גופנית, ולפעמים אין מה לעשות ופשוט צריך לחכות שזה יעבור..
בהצלחה רבה!
טוביה
tsbias1@gmail.com
