איך להסביר לחילוני על חשיבות ארץ ישראל בשביל היהודים?

שלום רב,
ראשית, בהצלחה בשירות הלאומי, בהחלט זהו זמן להעביר דעות, וללמוד דעות שונות, מכל גווני הקשת.
למרות שעכשו אחרי הבחירות, או אולי בגלל שעכשו אחרי הבחירות זה זמן טוב לברר את הדברים.

קודם כל לעצמנו, ארץ ישראל הוגדרה בתנ"ך כמדינת העם היהודי לא רק כמקום מיועד, אלא גם כארץ שהיא מתאימה רוחנית לעם ישראל, עד כדי כך שכתב הרמב"ן (רמב"ן ויקרא יח) שעיקר קיום המצוות הוא רק בארץ ישראל, ובחוץ לארץ המצוות רק נועדו לעזור לנו לחיות כמו שצריך!
ארץ ישראל היא הארץ המיוחדת שהובטחה לאברהם ליצחק וליעקב, ועל מנת להכנס אליה יצאו עם ישראל ממצרים, הייחודיות של עם ישראל כעם נקבעה על ידי שלוש מעמדות, אחת יציאת מצרים, שנייה מתן תורה, ושלישית הכניסה לארץ, אבל נשים לב, שלמרות ששני הדברים הראשונים 'הונחתו עלינו' על ידי ה', ומשה נביאו, הצד השלישי, לא הונחת עלינו, אלא דווקא להיפך, אנחנו היינו צריכים לפעול ולהלחם כנגד העמים ששכנו בארץ ישראל באותו זמן (כמובן גם שם היו ניסים, אבל זה לא סותר) וכל זה בלי משה רבינו.

הקשר המיוחד הזה שבין עם ישראל לארץ ישראל, אינו רק היסטורי, אלא גם ובעיקר רוחני, התנ"ך (שאגב גם המוסלמים והנוצרים מאמינים בו) קובע כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל באופן בלעדי. כמו כן בלי ארץ ישראל עם ישראל כמעט ולא מתקיים, אין לו חיים מיוחדים משלו, אין לו יצירות משלו, והקיום בגלות, הוא קיום לא טבעי. פרט לכך, בניגוד לעמים אחרים שהתערו במקומות בהם הם חיו, עם ישראל מעולם לא התערה במקומות בהם הוא חי, ותמיד שאף חלם והתפלל להגיע לארץ ישראל, תמיד התפלל לכיוון ירושלים.

כעת נפנה לצד ההיסטורי, וטענות הערבים:
קראת פעם מה כתוב על שטר של חמישים שקל (ש"י עגנון)? אם לא אז זו ההזדמנות:
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחֱריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עַמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אֵחַי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב".
דברים מדהימים אלו, שכתב ש"י עגנון מתארים לנו בצורה חיה את הכיסופים לארץ ישראל שהיו קיימים במשך שנים בכל עם ישראל בגלות.

אחרי פתיחה זו נוכל אולי להתחיל בהבנה ההיסטורית, עם ישראל שנכנס לארץ אחרי יציאת מצריים, בהשגחה אלוקית מיוחדת. וחי כאן מאות שנים. ציוני דרך חשובים בישוב היהודי בארץ ישראל היו כמובן בזמן חורבן הבית השני בשנת 70 לסה"נ בערך, אז בעצם מתחילות הבעיות של הישוב היהודי החדש (מאז הבית השני) בארץ, צרה גדולה עוד יותר היתה אחרי מרד בר כוכבא בשנת 133 לסה"נ בערך, אז חוסל מרבית הישוב בדרום הארץ, ורובו התקיים בגליל, ובצפון הארץ.
לאחר מכן, כשהנצרות תפסה את השלטון ברומא, היא הצרה את צעדיהם של היהודים יותר ויותר עד שבשנות 600 – 700 כבר הישוב היהודי בארץ כמעט לא היה קיים.
חשוב להדגיש שבכל התקופה הזו וגם אחריה, כמעט לא היו תושבים בארץ ישראל לא רק יהודים, אלא באותו זמן שלא חיו יהודים גם לא חיו גויים בארצנו, אם כי היה ישוב בירושלים, ובמקומות בודדים אחרים בארץ כמו יפו או עכו, אבל הארץ היתה די שוממה ומדברית.
כשקוראים סיפורים של טליינים שהגיעו לארץ ישראל בימי הביניים, רואים שהארץ לא היתה רחוקה מאיך שנראות הארצות השכנות לה כמו ירדן שהיתה אז וגם היום ארץ די מדברית, וכמובן ארץ די שוממה.
מעניין להסתכל דרך משקפיו של מרק טווין שתיאר איך ארץ ישראל נראית לפני פחות ממאתיים שנה בהומור המדהים שלו:
"המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה… טול אותו תל חרבות, כפר נחום; טול את טבריה, כפר אווילי המתנמנם בצל ששת דקליו האבלים… טול אגם חדגוני, קודר ונטול מפרש זה, הנח בתוך טבעת גבעות צהובות וגדות נמוכות ותלולות… כל הדברים האלה – אם אינם מהווים חומר מצוין לשיר ערש מרדים, הרי לא ייתכן שיר ערש בעולם"
אם נחזור על הדברים שלו במילים שלנו, הוא אומר שהאיזור של טבריה היה די חרב מבלי יושב, ובכל הספר שהוא כתב על הביקור, טבריה לא נראית מעודדת יותר ממקומות אחרים (ירושלים היא עיר של מקבצי נדבות ועוד).
ועוד מאותו ספר: "מכל המקומות בהם טיילנו, נוף ארץ ישראל הוא המדכא והקודר ביותר. הגבעות שוממות, העמקים הם ארץ מדבר מכוער וצחיח, כל תרשים נוף כאן הוא גס וצורם".
מספיק לקרוא את התיאורים האלו כדי להבין איך ארץ ישראל היתה נראית לפני פחות ממאתיים שנה!!! (אגב, את הספר הזה (באנגלית כמובן) ביבי הביא לאובמה באחת הפגישות איתו כמתנה….)
במשך שנים רבות, עד לפני כמאה וחמישים שנה, ארץ ישראל היתה נראית יותר כמו מדבר מאשר מקום ישוב!
התורה אומרת (ויקרא כו, טז) 'ושממו עליה אויביכם', כלומר, לאומה אחרת לא תהיה אחיזה בארץ, וכך כותב הרמב"ן שם, שהרבה אומות ניסו להתיישב בארץ, וממשיכים לנסות, אמנם אף אומה לא הצליחה להקלט ולהפוך את השממה למקום פורח, מעניין כמה זה מראה לנו את הייחודיות של ארץ ישראל כפי שהופיעה בתורה, וכפי שאכן התקיימה במציאות.

אמנם, במאה ועשרים השנים האחרונות, עם תחילת שיבת ציון המחודשת, עם ישראל עלה לארץ, עם ישראל קנה מקומות של ביצות ויתושי אנופלס שגרמו לקדחת המלריה המסוכנת, שהמיתה רבים רבים ממייסדי מקומות רבים (עצוב ומחריד לקרוא את התיאור של חנקין מגיע לחדרה, ואיך כל המתיישבים צועקים עליו שהוא הורג להם את הילדים במלריה), ייבשו את הביצות, הפכו מדברות למקומות פורחים ומלבלבים, עד שאפילו הקיבוצים שליד ים המלח שהאדמה בהם היא מלוחה, ומאוד קשה לגדל שם באופן טבעי גידולים, פורחים ומלבלבים, לא רק זה, מכל העולם באים ללמוד כאן איך לעשות חקלאות מודרנית!

נחזור לעניין, עם שיבת ציון (שתיכף נחזור ונדבר עלייה) הארץ שהיתה שוממה, עם נוודים בודדים, וכפרים ערבים קטנים, עם מספר תושבים זעום, התחילה להיות מיושבת לאט לאט הארץ גדלה וצמחה, המתיישבים החדשים העסיקו ערבים רבים, שהגיעו בגלל הסיבה הזו למדינת ישראל, (אגב, מדהים לראות איך בן גוריון, כן זה המפא"יניק, נאם נגד העסקת ערבים ובעד העסקת יהודים. אם רק היו שומעים לו…) הערבים המעטים שחיו בסביבה התרבו, והגיעו עוד ועוד.
הכפרים הערביים הקטנים שחלקם מנו כמה עשרות תושבים וחלקם כמה מאות, גדלו והתפתחו עוד ועוד. הערבים פשוט הגיעו בגלל המשאבים שהשקיעו היהודים בארץ והתבססו כאן.

ונוסיף עוד עניין אחד, אם נציע לצרפתי לוותר על נכסים היסטוריים שלו, כמו ארמון האליזה, או לאנגלי לוותר על ארמון הנשיאות האנגלי, או אפילו על דברים בעלי ערך פחות, הם יתקוממו. העבר שלהם טמון שם, הם יאמרו.
העבר שלנו טמון כאן בארץ ישראל, כאן קרה התנ"ך שאין עוררין שהוא קרה לאבותינו, (לצערנו יש היום קולות של אנשים מוזרים, שטוענים שעם ישראל הוא עם חדש, הרעיון כל כך מופרך, שאפילו אין לנו אפשרות וצורך להפריך אותו) בהר הבית היה בית המקדש, ויש מוצגים ארכיאולוגיים שמעידים על כך, בחברון היתה מערת המכפלה של אבותינו (בניין הקבר היה עוד בימי קדם, והוא מתוארך כבניין עתיק יומין). בשילה היה המשכן (שנמצא לפני כמאה שנים, על ידי מאמינים נוצריים בתנ"ך) כל התנ"ך מלא מכל הדברים שהיו כאן באיזור. באיזור יהודה, הלך לו ירמיהו, והשמיע את נבואתיו. כמעט מתחת לכל אבן כאן יש היסטוריה שלימה של עם ישראל.
אף עם אחר לא השאיר כאן את חותמו בצורה כל כך גדולה, מכיון שאף עם אחר לא חי כאן בצורה שוטפת וזורמת.
ארץ ישראל שייכת לעם היהודי, זה כתוב בתנ"ך זה ההיסטוריה שלנו, וזו הארץ היחידה שלנו.
עם ישראל נרדף באכזריות בכל הדורות בגלות, שם לא מצא אף פעם את מקומו, ולא נח ולא שקט, עד שקמה תנועת תחיית ציון, אשר נהגתה בכל פה, בזמנים עברו כחלום רחוק, ונהפך למציאות בימינו אנו.
לצערנו, עם ישראל שתמיד רצה לחיות בשלום עם הערבים, ותמיד הציע עוד ועוד דברים לערבים, נדחה על ידם באכזריות, הערבים שתמיד חיפשו דם, ומאז תרפ"ט (שהזוועות שנעשו שם לא יכולות להיות אפילו מועלות על הדעת, למרות שהיהודים חיו עם הערבים בשכנות טובה, ומעולם לא עשו רע להם. גם אנשי ההגנה שהגיעו כמה ימים לפני הטבח נדחו על ידי אנשי חברון שאמרו שהם לא רוצים לחמם את האווירה!) לצערנו, כל יוזמות השלום שלנו נתקלו על אוזן ערילה, והערבים במקום לראות אותם כהכרה בהם, רואים זאת כחולשה שלנו, ותוקפים אותנו יותר ויותר, ואז אנחנו מתקפלים עוד ועוד.
מעולם לא רצינו לפתוח במלחמה עם אף אחד, למרות שמהצדדים שלנו תקפו אותנו שוב ושוב, עד היום מדינות ערביות כולל הרשות הפלסטינית, לא מכירות בזכות עם ישראל להתקיים. לדעתי סדרת חינוך טובה היא להסתכל יום אחד בשנה בטלוויזיה הפלסטינית, אין יום שאין שם הסתה פרועה כנגד הישראלים וחיילי צה"ל, אין יום שהם לא מציירים אותנו כרוצחים ואת רוצחי הילדים שלהם כקדושים. לא ייאמן.

השאלה כנראה שצצה תמיד היא שונה מה נעשה עם הערבים, וזו שאלה גדולה, אבל לשאלה הזו יש פתרונות אחרים (אגב, סתם לשם העניין, אותם אנשים שאומרים שהמציאות של הערבים היא עובדה מוגמרת אינם מקבלים את מציאות ההתישבות ביו"ש כעובדה קיימת, אלא כעובדה לשינוי). וכמובן זה לא עניין לתשובה שלנו, אנחנו רוצים רק להבהיר במה שכתבנו מהו המקור לבעלות שלנו על ארצנו.

בקצרה: עם ישראל צריך קודם כל להבין את הזכות ההיסטורית שלו על ארץ ישראל, ותמיד תמיד לצאת מתוך נקודת הנחה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, גם מהתנ"ך וגם מההיסטוריה, אם יוצאים מתוך העמדה הזו, יש סיכוי שנקבל כבוד רב יותר משכננו שבינתיים בזים לאובדן הערכים והכבוד הלאומי שלנו בצורה השפלה ביותר.
סיכום: א. התנ"ך (שבו מאמינים מליוני אנשים כולל המוסלמים) קובע שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
ב. העם היהודי הוא העם היחיד שחי כאן משך כל התקופה מאז לפני אלפיים וחמש מאות שנה בערך, והותיר את חותמו הארכיאולוגי בכל מקום ואתר בצורה שאין עליה עוררין.
ג. אף עם לא הצליח להתיישב בארץ וליצור כאן ארץ בת ישוב, היו ישובים קטנים פה ושם, אבל לא נוצרה ארץ שוקקת חיים, והארץ היתה חריבה עד שיבת ציון.
ד. רוב הערבים שהגיעו הגיעו מהאיזורים השכנים על ידי פיתוח של היהודים שהצריך כח עבודה נוסף שברובו היה ערבי, מה שאומר: הגעת עם ישראל גרמה להגעת ערבים לארץ.
ה. עם ישראל במהלך כל הדורות חלם וכסף להגיע לארץ ישראל, ולא התערה בשום מקום בעולם ששכן שם (והוא היה בהרבה…) האנשים שחוזרים לארץ בעשרות השנים האחרונות הם בעלי הארץ הישנים, ששבים למולדתם אחרי שנים רבות.
ו. לצערנו, התעמולנים הפלסטינים מנסים לטעון שוב ושוב שהיהודים הם עם מומצא (ואנחנו לא צאצאי אלו שחיו בארץ…), שחי כאן רק עשרות שנים, והם מנסים לטעון על עצמם כאילו הם עם בעלי שורשים עמוקים בארץ, לא ייאמן!!
ז. גם אנשים שמוכנים לפשרות טריטוריאליות מרחיקות לכת, חייבים לצאת מתוך נקודת הנחה שזכותנו ההיסטורית היא על כל ארץ ישראל, אפילו שיתכן שכדי להסתדר עם בעיות אלו ואחרות הם מנסים לתת לאנשים (שמסיתים יום יום נגדנו) ארץ משלהם. אם אדם מוותר על ערכיו הסביבה בזה לו, ובייחוד הציבור הערבי שכבוד הוא מילה מאוד חשובה אצלו.

בתקוה שהועלתי
עקיבא
akivamakshivim@gmail.com

תוספות:
מאמר מדהים של פרופסור שאול בר-טל על הפלסטינים עם מומצא: (מומלץ לקריאה כדי להבין את מקורותיו האמיתיים של הפלסטינים)
http://www.e-mago.co.il/magazine-228.htm
ואיך הפלסטינים מסתכלים עלינו, כאל עם מומצא:
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3366.htm