על עידוד, שמחה וקנאה

בעז"ה

[שלום לך יקרה],
משאלותייך רואים כמה את מודעת לעצמך, אני בטוחה שמודעות זו תסייע לך להתקדם הרבה בחיים.

בשאלותייך ראיתי חוט ששוזר ומחבר אותן לשתי נקודות מרכזיות:
את מחפשת להיות כנה ואמתית ובעצם להרגיש שפיך ולבך שווים.
בנוסף אינך רוצה עוד להשוות את המצוי אצלך לנמצא אצל סובביך, את רוצה לשמח בחלקך כפי שהוא.

בעז"ה בואי ונתחיל:

שתי הנקודות הראשונות שהעלית- (בנוגע לעידוד ובנוגע להשתתפות בשמחתו של האחר) הן בעלות מכנה משותף- את רוצה בעצם להרגיש שאת מאמינה במה שאת אומרת, שכאשר את אומרת ´יהיה טוב´ או ´איזה יופי שהצלחת´ את באמת מתכוונת לזה.
ישנו מושג: [´דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב´] וזהו באמת סוד ההצלחה והפתרון לשאלה שהעלית,
כאשר אנו [באמת] מתכוונים למה שאנו אומרים ישנה השפעה חזקה יותר של דברינו על העומד מולנו, זהו חוק רוחני שפועל במציאות,
לכן בבואנו לתת מענה לאדם שעומד מולנו, אם אנו רוצים להאמין למה שאנו אומרים ולהגדיל את הסיכוי שהעומד מולנו באמת יתעודד, עלינו לחשוב מעט לפני שאנו מגלגלים מילים החוצה.
רגע לפני שהאינסטינקט שלנו שולף את ה´יהיה טוב´, אנו נשאל את [עצמינו] האם [אנו] מאמינים שיהיה טוב,
וכאשר חברה תשתף אותנו בשמחתה אנו ננסה רגע לפני שליפת ה´איזה יופי´ לחשוב האם אני מרגישה שמחה לנוכח הצלחתה?
לפני כל אמירה אחשוב רגע, האם אני באמת מאמינה במה שאני אומרת?
ורק כאשר במלא האחריות אני מאמינה בכך, אומר זאת.

[אז איך באמת מאמינים ש´יהיה טוב´ או איך שמחים בשמחת האחר?]
על ידי ההבנה ש[אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו], נוכל לא להיתפס לבהלה גם מול הסיפור הקשה ביותר, נאמין באמת שכל חברה שמספרת על קושי, ודאי גם מסוגלת להתמודד עמו.
בנוסף חשוב שנזכור:[הקב"ה רחמן ורוצה בטובתנו, הכל מדויק ומכוון, וגם כשכבר נראה שאין מוצא ברגע אחד יכול הקב"ה להפך הכל לטובה.]
לא תמיד נכון להיתפס להגיון בלבד,
הקב"ה אינו כבול לגבולות המציאות וברגע אחד יכול להתהפך הכל לטובה.
כמובן שגם תפילה בשעת צרה רק יכולה לעזור,
כל אלו יסייעו [לך] להאמין שבאמת יהיה טוב,
וכך-
מתוך אמונה שלך בקב"ה,
ומתוך אמונה שלך במי שעומד מולך(שמסוגל הוא להתמודד מאחר וזהו ניסיונו)את מתעודדת קודם כל בתוכך פנימה,
וממילא הנך יכולה לעודד ולחזק את מי שעומד מולך.

כך בדיוק גם בנוגע לשמחת האחר, כאשר תשמחי באמת בתוכך לא תצטרכי עוד לדאוג איך זה נראה כלפי חוץ, דברייך הכנים ייכנסו ישר אל הלב.

אז [איך שמחים באמת בשמחת האחר? ואיך לא מקנאים בתכונה או בדבר שאין לי? ואיך אפילו בלב לא חומדים?]
במסכת יומה נאמר:
בשאלתך ענית על כך בעצמך:
"ברור לי שהכול קבוע מלמעלה ומה שיש לאדם זה בדיוק מה שהוא צריך"
בדיוק כך.
במסכת יומה נאמר:
"אין אדם נוגע במוכן לחבירו… אפילו כמלא הנימה”
העולם אינו הפקר, הקב"ה בחכמתו מדייק ומייחד לכל אחד את המיועד לו על מנת שישלים את תפקידו בעולם,
האחד מקבל חכמה, השני מוצלח בעבודות כפיים, שלישי נולד להורים עשירים ורביעי לא עלינו עם מום קשה,
השוואה חיצונית של הפרטים יכולה לדמות שאין צדק חלילה, אך כאשר אנו מאמינים שיש מי שמכוון את הכל איננו מנסים לעולם להשוות, כי כל אחד קיבל את המותאם לתפקידו ועל פי אותו התפקיד גם מציאות חייו.

בנוסף איננו רואים לעולם מכלול, ייתכן שאותו האחד שכל כך נראה טוב ומוכשר בדיוק במה שחסר לי, הוא נלחם בשיניים עבור דבר שבשבילי אינו מהווה התמודדות.

כל שלושת שאלותייך האחרונות נוגעות בנקודה אחת: ההבנה ש[מה שחסר לי אינו נמצא אצל האחר, והצלחתו של האחר אינה על חשבוני],
כאשר אנו מפנימים זאת, לעולם לא נשווה,
לעולם לא נקנא,
ולעולם לא נחמוד,
כי איש אינו ´בא על חשבוני´,
לקב"ה יש מספיק מה לתת לכולם, אבל אם אין לי דבר מסוים, כנראה ש[איני זקוקה לו],
מותר להתפלל ולבקש, בטח שגם צריך לשאוף לגדול ולהשתפר, אבל תמיד תמיד לזכור שההצלחה בידי שמיים,
עלינו מוטל להשתדל,
ופה אני מגיע לעניין ההשתדלות שהעלית:
הקב"ה- בוחן כליות ולב, מודד אותנו רק ביחס לעצמינו,
הוא, אין מצפה שנעשה דבר שעבר לכוחנו.
["אבל ה´ יתברך רוצה שנשריש בנפשנו שאין הוא דורש מאיתנו שום הצלחות ושום תוצאות ושום הרגשת הלב, רק דבר אחד ויחיד חפץ ה´ יתברך מאיתנו: להשתדל, להשתדל ושוב להשתדל." ]
(הרב זילברברג, שיחות התחזקות של אלול ותשרי).
אם נלחם ונעבוד ועדיין לא נצליח, אין זה משנה, ההצלחה מסורה בידי שמיים, רק ההשתדלות הנה בידינו.

כמה להשתדל?
קשה להגדיר זאת כמותית אך צריך להיות הגיוניים.
אם אדם עושה חמש פעמים פסיכומטרי ועדיין אינו מגיע לציון שרצה, כנראה שהציון הזה אינו בגדר השתדלות עבורו, והוא צריך להשלים עם העובדה שלציון זה הוא אינו מגיע,
מצד שני אנו כן נדרשים להתאמץ,
הכל באיזון,
[כאשר אנו מתאמצים במידה כזו שמשבשת לגמרי את הסדר בשאר תחומי חיינו, חשוב לבדוק טוב האם אנו לא שואפים לדרגה שאינה שייכת לנו]
אנו צריכים להיות מודעים לגבולות יכולתנו, כך נחסוך מעצמנו תסכול רב.

קבלה של עצמינו ושל מציאות חיינו, המעטה של השוואות ורצון בריא להתקדם יביאו אותנו להשתדלות מאוזנת וטובה, [המאמץ שלנו צריך להיות כזה שנוכל להתמיד בו לאורך זמן ולא נקרוס אחרי תקופה].

זהו יקרה,
מקווה שעניתי על שאלותייך,
זוהי עבודה שדורשת מאמץ, אך היא אפשרית ובהחלט משתלמת:)
שיהיה הרבה הצלחה בכל!
פה לכל שאלה,
צופיה.
tsofia641@gmail.com