מפרגנים לי בשירות הלאומי – איך לא ליפול לגאוה

שלום רב

קודם כל, זה באמת מאד כיף להצליח ולקבל פרגון והערכה כל כך גדולים (לפעמים מצליחים, אבל לא מקבלים פרגון..) ואני חושב שדבר ראשון צריך לשמוח בזה, להגיד על זה תודה לה'. זה מצוין להצליח, זה מצוין לקבל הערכה ופידבקים – כמו שצריך לשמוח גם כשקשה, צריך לשמוח גם כשקל :).

השאלה שלך על גאווה נכונה מאד, והאמת שהיא דורשת הקשבה והבנה העמוקה. למעשה, עצם תשומת הלב שלך לזה, היא כבר הצעד הראשון לפתרון, משום שאחד המאפיינים של גאווה, זה שהאדם לא מודע לכך שהוא ענו.

ביחס לענוה ולגאוה, יש כל מיני זויות הסתכלות, ואני אכתוב אחת מהן. בהמשך אני אפנה לשני קישורים שאני מקוה שגם הם יעזרו לך.

את שואלת – האם להרגיש שאת משהו מיוחד – וזה בלי ספק דבר חשוב מאד. יתירה מכך, חלק מהחשיבות של השירות הלאומי מבחינה אישית, זה שאת מכירה את היכולות שלך ואת התכונות החזקות שלך, כך שתוכלי בהמשך החיים לדעת כיצד לישם אותם.

עכשיו, בשלב הבא, אני רוצה שניקח משל. נתאר לעצמינו בחורה מאד מאד מסודרת. היא באמת אוהבת שהכל יהיה מסודר וטוב וזה מצוין. עכשיו נתאר לעצמינו שבעבודה החליטו לתת פרס לעובדת המסורה ביותר ומעניקים לה את הפרס. כיצד היא תרגיש? אני מניח שהיא תרגיש די מוזר ודי נבוכה. בסך הכל, זה שהיא מסודרת ומסדרת את הכל, זה משהו טבעי לה, היא עושה את זה מבלי לחשוב על זה יותר מדי. אז נכון שהיא מודעת לכך שלא כולם מסודרים כמוה, אבל זה לא הצדקה לתת לה את הפרס.

במילים פשוטות, הדרך להתמודד עם גאוה, היא, להפוך את הדברים ל[טבעיים] עבורינו.

כיצד עושים את זה? זו שאלה שדורשת הרבה חשיבה עצמית, אבל מעבר לזה אפשר להציע שני כיוונים.

קודם כל, להיות שקועים בעשיה. לחשוב איך אפשר להוסיף עוד דברים, איך אפשר לקדם עוד דברים. לא 'לנוח על זרי הדפנה', אלא להאמין שאפשר לעשות עוד ועוד. אם כרגע הפעילות שלך היא בנפח המקסימלי, אז לנסות לחשוב איך אפשר להמשיך הלאה. איך אפשר לשמר את הפעילות שלך לשנים הבאות (כלומר, לבסס דברים כך שהבת שירות שתגיע במקומך כבר תעשה את זה באופן אוטומטי). אולי אפשר לחלוק מנסיונך לבנות אחרות שעוסקות בתחום הזה, איך 'למנף' את הפעילות שלך כך שתכלול יותר ויותר. ככל שאנחנו עסוקים בפעילות, אנחנו אולי מפעם לפעם אומרים לעצמינו 'וואו' אבל הרעיון הוא להיות עסוקים כך שלא חושבים על כל זה הרבה.

דבר שני, באמת לחשוב על עצמך מול אנשים אחרים. ככל שאנחנו מחפשים ומוצאים נקודות טובות אצל אחרים, כך גם אנחנו רואים את עצמינו כחלק ממשהו גדול יותר. את מרגישה מיוחדת וזה מצוין, אבל גם המנהל של בית הספר הוא מיוחד, גם הנוער מיוחד – כל אחד במקום שלו ובנקודה שלו.

אלו שני קישורים למחשבות נוספות בנושא:

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=208809
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=223350

בהצלחה רבה

טוביה
tsbias1@gmail.com