מתוסכל מהלימודים באוניברסיטה – איך חיים את התורה?

לק"י

לשואל היקר שלום!
כשקראתי את השאלה בפעם הראשונה הדבר הראשון שעלה לי לראש זה "הלוואי וכולם היו כמוהו. הלוואי וכולם באמת יחפשו את ה´ בכל מקום".
התסכול נובע ממקום אמיתי שעדין חי את בית המדרש. זה לא רק בית המדרש אלא, זה גם מה שספגת בו, גם כשלא למדת.
אז ראשית כל באמת אשריך על הרצון שלך לראות את מציאות ה´ בכל ועל זה שאתה מחפש ולא מתייאש ומרים ידיים!
אז איפה הקב"ה באוניברסיטה?
מצד אחד הכי קל להגיד "איפה שהוא נמצא תמיד" אבל, זה לא בדיוק פותר לנו את בעיית התסכול. לכן, ננסה להסביר למה הכוונה.
בכל דבר שאנחנו לומדים יש לנו כוונות שעומדות מאחורה. יש שלומדים תורה בקוראיה בגלל שזה מחכים. יש שלומדים את הרמב"ם לקראת תואר במשפטים כדי להכיר את המשפט העברי וכו´.
מצד שני, יש שלומדים אדריכלות כדי לעצב בתי כנסת יפים. בתי מדרש נעימים. זה המניע שלהם. בנוסף, יש אומנים שמציירים ציורים שיעזרו ללימוד התורה ולעבודת המידות. ב"ה יש גם שניגשים להוראה כדי להעביר את התורה הלאה. לפעמים, זה לא מכוון במעשה לתורה אלא יותר לשכלול העולם ולביטוי הכוחות שהקב"ה נתן לנו.
אז האם לימודי פיזיקה יכולים להיות גם כן לימוד תורה? התשובה היא כן.
האם זה כמו להתעמק בריטב"א? לאו בהכרח אבל, יש לזה ערך והשאלה היא אם אנחנו מצליחים לראות ולהעריך את הערך הזה.
אני למדתי אצל מורה שלימד גם פיזיקה והוא אמר לנו שהסיבה שהוא למד פיזיקה והסיבה שהוא מלמד פיזיקה זה כי הוא רואה את הקב"ה בלימוד שלו. הוא רואה את חוקי הטבע שהקב"ה הטביע בעולם ואת זה הוא מבקש יותר מכל להעביר הלאה לתלמידיו. לראות את הקב"ה במציאות הקיימת ולא רק כשפותחים ספרי תורה.
אז האם אין בזה צד של לימוד תורה?
אז אולי עכשיו אתה אומר שזה נשמע טוב בתיאוריה אבל, בפועל, זה קצת קשה כל הזמן להרגיש את התודעה הזו.
אז מה כן עושים בפעול? פה אנחנו מתחברים לדברים השניים שכתבת ולמשפט השני שעלה לי כשקראתי את זה שוב.
זה באסה. באמת באסה להרגיש את זה שהלימוד מתוך הספרים לא נמצא אצלך במשך רוב שעות היום והשבוע.
ולא, אני לא אומר את זה לבאס אלא כי זו הרגשה טבעית אמיתית שמראה שהדברים חיים אצלך.
הרי אין מה לעשות. ההווי בישיבה והווי באוניברסיטה הם לא אותו דבר. האתגרים שקיימים בישיבה לעומת האוניברסיטה שונים בתכלית השינוי.
אז מה קושר ביניהם? הרצון שלנו להיות קרובים לקב"ה . הרצון שלנו באמת לשמוע את דבריו. לראות ולגלות את מציאותו. באחד עושים את זה כשלומדים תורה כל היום ובשני עושים את זה מתוך עולם המעשה.
ברור שזה לא קל לעבור ממצב של לימוד תורה במשך 10 שעות לאדם שעכשיו צריך לגרד את השעתיים בשבוע, ויותר מכך, לפעמים גם את הכוחות, כדי ללמוד תורה. זה לא קל אבל, השאלה אם אנחנו נותנים לזה להאיר לנו את כל השבוע. שאחרי זה אנחנו רואים איך זה מקרין מתוך כל הלימוד שיש באוניברסיטה.
תבחר ללמוד בחבורה או בחברותא משהו שמדבר אליך. זה לא חייב להיות סוגיא בעיון ולא חייב להיות על פי הספק של דף יומי. ללמוד תורה. גם אם זה לשבת שעה על משפט אחד מתוך מסילת ישרים וללבן את מה שכבר למדת בישיבה רק מתוך הגובה והעמקות שיש לך היום.
זו עצה שעזרה לי מאוד ושהתחלתי להנהיג אצלי כשהייתי בצבא, בבסיס. כשהייתי בבית והיה קצת יותר זמן אז קובעים חברותא לשבת בצהרים וזה נותן המון כוחות.
אז אלו עצות שהן יותר פרקטיות לגבי הזמן של הלימוד והתוכן שלהם אך נראה לי העיקר זה לראות את הקב"ה מדבר אליך גם מתוך הדברים שאתה לומד. זה לא לעשות אידאליזציה אלא משהו שתלוי באיך מסתכלים על לימודי החול. דברים שהרחיבו עליהם הרבנים בדורנו ובדור הקודם ואם צריך ניתן להפנות למקורות.
בכל מקרה, אני רוצה להגיד לך ישר כח על זה שאתה חי את התורה מתוך הלימוד ומתוך הגעגוע. זה באמת לא דבר שמובן ואני יכול להגיד שזה מאיר ומחזק להכיר אנשים כמוך.
שיהיה הרבה הצלחה ואם צריך עוד עזרה, עצות או מקורות שיוכלו לעזור בהתמודדות, בשמחה רבה.
חנוכה שמח!
נתנאל
netanelweil@gmail.com