התפללתי המון על הטסט… ונכשלתי

שלום מתוקה,

אני משתתפת בצערך על הכשלון בטסט – זה בהחלט מבאס…
מה שמוסיף לבאסה שלך במקרה הזה זו התחושה שהתפללת והתפללת… והנה, לא עבד. את יודעת שהקב"ה הוא לא כספומט ושזו לא תכנית כפי בקשתך, אבל בכל זאת, התפללת, התחננת, ביקשת…
אז מה אפשר להגיד? למה בכל זאת נכשלת למרות כל ההשתדלות שלך?
בואי נניח לרגע שאת אמא, והילד הפשוש שלך מתחיל ללמוד ללכת… ומה קורה פתאום? הילד נופל, המסכן… וכואב לו והוא בוכה… מה תעשי, כאמא?
הנטיה הטבעית שלנו היא להגיד, "ברור שאני ארוץ אליו ואחבק אותו ואנשק אותו"…
אבל אמא שרוצה שהבן שלו ילמד ללכת, צריכה לעמוד מהצד ולעודד אותו. וגם אם הוא צועק לה "אמא, אמא", להתאפק ולעמוד מהצד.
ובנמשל – גם אם את מאוד מאוד מתפללת לקב"ה, בסוף הוא יעשה רק מה שטוב בשבילך – גם אם את לא רואה את זה עכשיו.
אז מה נותן לך הכישלון הזה? מה הקטע להכשל בטסט?
יכול להיות שאת באמת צריכה עוד כמה שיעורים כדי לנהוג טוב. ה´ (וגם הטסטר) לא רוצה שתעלי על הכביש בלי שאת מוכנה, אז הוא נותן לך עוד זמן להתכונן.
מה עוד? כתבת שאת לא בן אדם שמתאמץ, שדברים הולכים לך בקלות… והקב"ה זימן לך סיטואציה שבה את דווקא כן צריכה להתאמץ, למצוא בעצמך כח לקום ולהמשיך גם כשלא הולך בקלות. הרי בחיים שלך את תיתקלי לא פעם בדברים שקשים לך – בלימודים, בעבודה, בזוגיות… והנכונות להתאמץ היא מידה חשובה מאוד. יש לך עכשיו הזדמנות נהדרת לעבודת המידות בדיוק במקום שאת אומרת שלא יצא לך להתקל בו עדיין, ולצאת מזה עם רווח לכל החיים.
כישלון בטסט הוא גם, בשביל הרבה אנשים, חוויית הכישלון המשמעותית הראשונה. זאת הפעם הראשונה (או אחת הראשונות) שאנחנו מרגישים ממש שחור על גבי לבן – שנכשלנו… ושוב, זו הזדמנות חשובה לדעת איך להתמודד עם הכישלון, להתעמת איתו ולא לתת לו להכריע אותך.
לגבי התפילה: התפילות שאנחנו מתפללים – משפיעות. גם אם לא ישירות על הדבר שהתפללנו בשבילו, "תפילות אינן שבות ריקם": טוב שהתפללת, טוב ששפכת דמעות – וה´ יזמן לך את הטוב הראוי לך בזמן הנכון…

אני מאחלת לך הרבה הצלחה בטסט השני, ועוד יותר – בהזדמנויות הרבות שטמונות בסיטואציה הזאת… ומצרפת פה שאלה ותשובה דומה, לעיונך.

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=263144

רק טוב והצלחה!
ליאורה
leora.d.c@gmail.com