אז ככה… עברתי עכשיו את המשבר הכי מטלטל שהיה לי בחיים. בקיצמור יצאתי עם תובנה ענקית וגדולה מאוד שאני באמת לא יודעת איך להתחיל להתמודד איתה ,איך להכיל את המסקנה שקיבלתי. אני הבנתי שאני גאותנית שאני חושבת שהכל מגיע לי: שאני נפגעת המון בגלל שאני חושבת שמגיע לי יחס יפה, שאני כועסת כ"כ הרבה בגלל שהדברים לא הסתדרו כמו שרציתי ושאני תמיד לא מסופקת ממה שיש לי כי אני חושבת שמגיע לי יותר. בקיצור כמו שאמרתי ,ג-א-ו-ו-ה. קשה לי אני באמת לא יודעת איך לאכול ת'צמי. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לעשות את השינוי.איך ךהיכנס לזה. אני אשמח לקבל קצה חוט.תודה מראש. מהניסון שלי מהאתר תמיד אחרי ששאלתי שאלה יצאתי מאוד מסופקת אז תודה גדולה כי "אין שמחה כהתרת ספקות"
שלום מותק!
ברוכה השבה! תודה על המילים החמות – מאוד מחזק!
מה שלומך?
כן, אני יודעת שזה קצת מוזר לשאול ´מה שלומך´ על גבי האתר כשהסיכויים שתעני לי אונליין הם די אפס.. אבל זה הדבר הראשון שעלה בי כשקראתי את השאלה שלך. אמנם לא כתבת מה בדיוק קרה, אבל אני מבינה שזה היה משהו מטלטל. שמחה מאד שבאת אלינו לשאול!
נשמה, כל הדברים שהזכרת – זה שאת רוצה שיתייחסו אליך יפה, זה שאת רוצה שדברים יסתדרו כמו שרצית, אלו דברים שכל אחד רוצה בשביל עצמו! זה דבר ממש טבעי שכל אחד ירצה שיהיה לו טוב בחיים, ובינינו, אם הוא לא רוצה שיהיה לו טוב כדאי לבדוק אם הכול תקין במערכת…
מה שאת מרגישה זו לא גאווה, את יודעת מה זו גאווה? הרב קוק כותב במידות הראי"ה: "גאווה פוגמת את הרצון, וכיוון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח" – אדם גאוותן בטוח שהוא הכי טוב, הכי מוצלח והכי מושלם והוא לא צריך לתקן שום דבר בעצמו כי הוא כבר הכי טוב שיש. אבל את, נשמה טובה, רוצה לתקן. איך יודעים? כי שאלת שאלה שמעידה על רצון לעלות. אדם בעל גאווה לא רוצה להיות יותר טוב – כי הוא כבר הכי טוב שיש.
כשאדם לא מקבל את מה שהוא רוצה, כשלא מתייחסים אליו יפה, כשהחברה לא מקבלת אותו כמו שהוא רוצה, הביטחון העצמי שלו יורד וישר הוא מתחיל לחשוב: יא אללה, איזה בנאדם אני, אם רק הייתי יותר טוב הייתי מקבל את מה שרציתי, ובכלל, למה אני רוצה כל הזמן שהדברים יהיו כמו שרציתי? זהו, אני פשוט בנאדם אגואיסט, גאוותן, בלי תרבות ובלי מידות… אבל אם האדם עם ביטחון עצמי, הוא לא צריך שיתייחסו אליו יפה או לחכות שהחברה ישימו לב אליו, הוא כבר יודע שהוא טוב, הוא יודע שיש בו דברים טובים ולכן הוא לא צריך את האישור של החברה לכך – שיתייחסו אליו יפה וככה יגידו לו: אתה בסדר, אתה מעולה. הוא כבר יודע שהוא טוב!
תאמיני בעצמך, את מיוחדת, יש בך את הדברים שאת טובה בהם, את הדברים שאת פחות טובה בהם, יש בך את האופי המיוחד שלך, החיוך שיש רק לך, ההקשבה שיש רק לך, ההבנה שיש רק לך!
בכל בוקר כשאת פוקחת את העיניים תאמרי לעצמך: אני טובה! אני אדם טוב!
ברגע שתרגישי מספיק טובה בעיני עצמך, לא תצטרכי את החברה שתתייחס אליך יפה ותגיד לך שאת טובה.
אומרים שכל אדם צריך ללכת עם שני פתקים בכיס. אחד: כל העולם לא נברא אלא בשבילי, והשני: אנוכי עפר ואפר. זאת אומרת שמצד אחד האדם צריך לראות כאילו באמת כל מה שיש פה בעולם בשבילו, וזה אומר גם לרצות שיהיה לו הכי טוב שיש. מצד שני, צריך לקחת כל דבר בפרופורציה ולא לעוף על עצמו יותר מדי ואם משהו לא קורה לפי התכנון של הבנאדם שלא יתחיל לצאת מהכלים כי משהו לא הולך לפי מה שהוא רוצה. או שאם העניינים הסתדרו לא כמו שהוא רוצה או שאם מישהו פגע בו, הוא צריך לצאת על כולם ולהתעצבן או להתחיל לרדת על עצמו.
במקרים שבהם קורה משהו שמחוץ לתכנון מה שמחזק היא האמונה. ב"ה שבני אדם לא מנהלים את העולם, אלא הקב"ה. והקב"ה יודע מה בדיוק מגיע לכל אדם. אבל בדיוק. מה אדם צריך כדי להשתפר, מה אדם צריך כדי שיהיה לו טוב, ומתי לפעמים גם לא לתת להם את מה שהם רוצים, מתי לפעמים לעשות להם קצת "חיים קשים" כי זה הכי טוב בשבילם ברגע זה. אם הוא היה רוצה שיהיה לי משהו, ואין לי אותו – זה פשוט הרצון שלו. מצד אחד זה לא מוריד מהערך של האדם, או גורם להתעצב (כי אנחנו מבינים שזה החשבון של ה´) ומצד שני זה עוזר להתמודד עם זה שלא קיבלנו את מה שרצינו.
אז עכשיו מתחילה העבודה האמיתית. כי אמונה היא הדבר הכי נפלא בעולם, והיא גם כמו שריר: אם לא מטפחים אותו הוא מתנוון.
צדיקה, הרבה הצלחה בע"ה!
כמו שאמרת, זה רק קצה החוט.
אם תרצי את יכולה להמשיך לשאול כאן,
ואולי גם תחשבי לשאול מישהי שמכירה יותר אותך ואת הסיפור (מדריכה, מורה שאת אוהבת, אחות, אימא)
וכמובן – אני כאן!
בת-חן
batchenoh@gmail.com
