אח שלי מתדרדר

שלום לך יקירתי,

את שואלת שאלה קשה וכואבת,
המשפחה היא חלק מרכזי מאתנו,
לראות אח שמדרדר,
ומנגד הורים שנראה בענייך שרק מחמירים את מצבו
– זה מתסכל מאד.
זה מתסכל כי אכפת לך, וכי את אחות שמבינה לכאבו של אחיה,
ועל כך מגיע לך כל הכבוד.

אז בעצם מה אפשר לעשות?
קודם כל עלייך להבין, למרות שלפעמים מאד היינו רוצים, אינך יכולה לשנות את הורייך.
הם אנשים בוגרים, עם מחשבה ודרך משלהם, וזו דרכם להתמודד.
כמובן שתמיד אפשר לנסות לדבר, אבל יש שלב שבו אנו מבינים שאין לנו עוד דרך לשנות את האחר,
ואנו מרפים מלנסות.
את אומרת שכבר ניסית בעבר לדבר עם הורייך,אבל הם בשלהם,בטוחים בצדקת דרכם.
במקרה כזה אני חושבת שלפחות לעת עתה עלייך להרפות,
[עלייך להבין שהעזרה שלך אינה בשינוי ההורים, אלא את צריכה למצוא שביל עוקף אחר,]
שביל משלך על מנת להגיע לאחיך ולעזור לו במידה שאת כאחותו יכולה.

אינני מכירה את אחיך, אבל [לרוב נערים בגילו אשר מורדים בכל, צמאים מאין כמותם לקשר].
נכון, הם משחקים אותה חזקים,
נכון, הם נראים אדישים ושלא אכפת להם,
נכון, הם מרחיקים את כל מי שמנסה להתקרב,
אבל הם צמאים לקרבה.
זו האמת.

לרוב-
נערים אלו מרגישים בפנים חלשים,
מרגישים לא מוצלחים (בלימודים, מול ציפיות ההורים וכו´)
מרגישים צורך לחפות על החולשה שהם חשים, בפוזות חיצוניות של ´יעני גיבורים´,
והם בעיקר מבולבלים…
מחפשים דרך להשקיט את הסערה שיש להם בפנים, ולכן לפעמים מגיעים למעשים קיצוניים.

למה אני אומרת לך את כל זה?
כי ברגע שתביני יותר שאחיך בעצם בפנים מאד סוער ומאד זקוק לתמיכה ואמון,
יהיה לך רצון לנסות להתקרב אליו, למרות שאולי הוא שולח חיצים לכל כיוון ומראה שאינו זקוק לאיש.

אינני מכירה באופן אישי את אחיך,
אך ככל אדם הרוצה להשתפר,
הוא [זקוק להרבה אמון!]
איך אפשר לסמוך עליו עם איך שהוא מתנהג??
זהו אמון שלא מתבסס על המעשים שלו, אלא על ה[פוטנציאל] שבו.
בכל בוקר שבו מתעורר יהודי, הקב"ה בעצם אומר לו: "אני מאמין בך שתפעל טוב בעולמי",
אנחנו אומרים זאת במילים אחרות בנוסח- "מודה אני לפניך…שהחזרת בי נשמתי בחמלה, [רבה אמונתך]",
הקב"ה מאמין באחיך,
זו ההוכחה הגדול ביותר שהוא ראוי לאמון, יש לו נשמה טהורה בפנים,ש זקוקה להרבה תמיכה כדי להתגלות.
אמון בפועל זה קודם כל שדר שאת סומכת עליו ומאמינה בו, שהוא אחראי בענייך ושאת מאמינה שבפנים יש לו הרבה רצונות טובים,
שהרע אינו עצמי לו, אלא הטוב הוא מהותו הפנימית.

בנוסף-
אחיך כבר [מאס בביקורת],
הורייך מבקרים אותו,
מוריו מבקרים אותו,
שכניו זורקים לו מילה פה ושם..
והוא כבר לא מסוגל ששוב ידרכו לו על הפצעים,
ששוב יזכירו לו את כישלונותיו וחטאיו…
את יכולה לנהוג אחרת עמו,
[לא בראש מחנך, אלא בראש חברי,
את יכולה להיות אתו "בראש טוב"],
ברגע שהוא ירגיש שאת אתו, ולא כנגדו,
לא מנסה כמו כולם לשנות את דרכו,
זה ייתן לו הרגשה טובה,
ואולי הוא עוד יהיה מסוגל להיפתח אלייך.

אחרי שתבססי קשר ראשוני עם אחיך (על ידי אמון וחברות פשוטה) תוכלי [לשבח אותו] על דברים טובים שאת רואה שהוא עושה [כדי להעצים בו את הטוב],
אדם שרואים אותו באור חיובי, מקבל כוחות להוציא מעצמו עוד טוב..

במקביל לכל זאת עלייך לזכור שאחיך הוא ישות עצמאית,
את רק מנסה להתקרב אליו ולעזור לו,
אך בסופו של דבר רק הוא מחליט כיצד לנהוג…

ופה נכנסת הנקודה השלישית והאחרונה-
[תכבדי את החלטותיו] , יהיו הם מוטעות בענייך ככל שיהיו,
כבוד לאדם זה בעצם האמירה שאנחנו לא יודעים הכל,
האמת אינה בהכרח אצלנו,
גם אם זה ממש נראה כך.
את מכבדת אותו מעצם היותו אדם בעל בחירה ורצון חופשי.

זכרי שאחיך רק בן 14,
יש לו עוד הרבה שנים להשתפר ולתפוס את עצמו.

מאחלת לך שהנקודות שהעלינו
[חברות, אמון, אי ביקורת, עין טובה וכבוד]
יסייעו לך להיות אחות טובה ותומכת,
והכל בעז"ה מתוך נחת פנימית.

הרבה הצלחה,
אשמח לעזור בכל שאלה,
צופיה
tsofia641@641@gmail.com