דיני אבלות

שרית ראשית, תנוחמי מן השמים.
אחרי פטירת אחד מקרובי המשפחה, צריך לנהוג במשך תקופה מסוימת מנהגי אבלות; על כל הקרובים מתאבלים שלושים יום, ואילו על הורים – האבלות נמשכת במשך שנים עשר חודשים.
עניינם של מנהגי האבלות הוא למעט בשמחה, ולהביע בכך את הצער על האובדן.
במשך תקופת האבלות, ממעטים בשמחה; אין לובשים בגדים חדשים, אין מסתפרים, ואין משתתפים באירועים של שמחה.
האיסור ללבוש ולחדש דברים הוא דווקא על דברים שמברכים עליהם ברכת "שהחיינו", והוא קשור לדברים חשובים שמאד שמחים עליהם.
לכן, כיום, רק על בגדים חשובים ומיוחדים מאד, מברכים שהחיינו. חפצים הדרושים לעבודה הם בדרך כלל דברים שאינם משמחים כל כך, ונראה שאין צריך לברך עליהם שהחיינו, ולכן גם מותרים לאבל בזמן אבלותו.
אמנם, לגבי תכשיטים, נדמה לי שנשים שמחות בחידושן, וגם אם הם לצורך העבודה.
לכן, לכתחילה כדאי לדחות את חידושם לאחר תקופת האבלות, אולם כאשר קיים צורך אמיתי בכך, נוהגים שאדם אחר לובש זמן קצר את הבגד/תכשיט, באופן שבזמן שימושו על ידי האבל – החפץ לא יהיה חדש כל כך.
ולשאלותייך בפירוט: בגדים פשוטים מותרים בקניה, בפרט אם זקוקים לעבודה. בוודאי מותר לחדש נעליים.
ארון, שייך גם לבן הזוג, ולכן מותר.
תיקים. כמו בגדים; חשובים מאד – אסור. תיקים רגילים – מותר.
בגדים שנקנו לפני האבל מותרים בשימוש.
לסיכום: דברים שאינם משמחים מותר לאבל בשנת האבל. דברים המשמחים כמו תכשיטים, גם אם צריך להחליפם, צריך שאדם אחר יחדש אותם לזמן קצר, ורק אחר כך יוכל האבל להשתמש בהם.
בשורות טובות, ושנה טובה.