למה להיות אנשים טובים?!

שלום לך חברה יקרה!

קודם כל, השאלה שלך בכלל לא מוזרה! שאלו אותה הרבה מאוד אנשים בהיסטוריה! אולי בסגנון כזה או אחר, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אפשר לנסח את זה בכל מיני צורות. במילה אחת אפשר להגיד "למה?" (מנוקד בשווא בל´) או בשתי מילים, אפשר להגיד את זה כך- "בשביל מה?". האם יש מטרה לחיים שלנו, למה שאנחנו עושים, או שהכל סתם "כמו גלגל מסתובב", חסר טעם כיוון ומטרה? זו שאלה מאוד מהותית ועקרונית- כי אם יש מטרה- אז יש בשביל מה להתאמץ (אפילו בלי קשר לתמורה כזו או אחרת שנקבל על המאמצים וההשקעות.) ואם אין מטרה, אז באמת כמו שאמרת- בשביל מה בכלל להשקיע???…

אבל אם נחשוב עוד קצת, נראה שאנחנו לא שואלים את השאלה היותר בסיסית- שהיא בדבר מנהיג העולם. שכן, אם יש מנהיג לעולם, הוא מנהיג ומכוון הכל למטרה מסויימת שיש לו, ומכאן נובעת המשמעות לעולם ולכל מה שיש בו. כמו שאם יש יוצר, שמפסל בחימר כד עם צורה מסויימת, הוא מתכוון שיהיה לו שימוש מסויים, ולפיו הוא מעצב את הכד! כלומר מקיום המנהיג- נובע קיום מטרה- ומכאן נובע קיום משמעות!

אז, זה כבר מזכיר לנו שאת השאלה המהותית הזו שאל אבי האומה- אברהם אבינו!! אולי את זוכרת את המדרש על אברהם הקטן שחיפש אחר האלוקים. השורה התחתונה- בסופו של דבר ה´ התגלה אליו, ומשם למעשה התחיל עם ישראל לגלות את שם ה´ בעולם. (בסוף הדברים אני אביא איזו העמקה בנושא, אם בא לך תקראי, ואם כבד עלייך, אז תדלגי 🙂 )

בפשטות, אולי זה כבר מסדר לך את הדברים בראש, כי האמונה בבורא עולם היא כנראה יותר מובנת. אז אם יש בורא, והוא מנהיג, אז יש משמעות לקיומנו- [יש לנו תפקיד!] כמובן, שהתורה היא המדריכה איך וכיצד לממש את התפקיד שלנו, וגם איך לגלות את התפקיד הזה!! לא תמיד זה כל כך פשוט, וזהו חיפוש ובדיקה בלתי פוסקת! בנוסף, אנחנו תמיד צריכים להסתכל- [האם אנחנו מתאימים וממלאים אחר הציפיות שציפו מאיתנו כשיצרו אותנו!] (ואולי זה אפילו יכול להלחיץ קצת… אבל כמו שאמרנו עכשיו בימים הנוראים- שה´ הוא "מאריך אף" , כלומר יש לו כביכול סבלנות לחכות שנחזור בתשובה , נתיישר אל הדרך הישרה ונתקן את מעשינו…). ולגבי הדוגמא שאמרת- מכיוון שיש לנו פה תפקיד שנוכל לתאר אותו בצורה מאוד כללית- "לתקן עולם במלכות שדי", כל אחד צריך לבדוק באיזה תחום הוא יכול לממש את זה- גם בהתקדמות האישית שלו, והשכלול העצמי, וגם במעשים טובים כלפי חוץ. אז אם יש מישהו שיש לו יכולת להתחבר עם ילדים, אולי כדאי שילך להיות מדריך, ויחנך אותם למידות טובות, לאכפתיות, לאידיאלים, ולשאר דברים טובים. בנוסף, הוא יוכל לרתום אותם גם למעשי חסד, התנדבות, ועשייה כזו או אחרת למען עם ישראל וארץ ישראל.

עכשיו, אני לא יודעת אם עלתה במחשבתך גם כוונה אחרת לשאלה "בשביל מה?" והיא- "מה נקבל מכל ההשקעה הזו?". אז בכל זאת, אני אביא פה שאלה ותשובה של הרב וייצן שראיתי באתר "ישיבה":

"[השאלה:]
ראיתי תשובה אחרת באתר "ישיבה", ששואלים מדוע נברא העולם.
תשובת הרבנים בד"כ היא: "כדי להיטיב לאדם וכד’ ", " להתענג ולהתקרב ל-ה’ "….
אבל אם נאמר את זה לילד, הוא לא מבין בכלל מה אמרתי. זה סתם משפט שנשמע יפה, אבל הוא לא באמת קיבל תשובה.
עדיין לא ברור. לשם מה כל זה?למה צריך להיות כאן ולעבוד כל החיים רק כדי שיהיה כסף ולא נהיה עניים ברחובות? מה זה נותן ולמי? למה צריך בני אדם? למה שנרצה להיות קשורים לבורא, מה זה יתן לנו?
הרי לא חסר אנשים בעולם שלא קשורים לבורא – וטוב להם. עיננו רואות שלאוו דווקא הדתיים טוב להם יותר.
אז מדוע זה כך?
תודה רבה.

[התשובה:]
תעיין שוב בפרק הראשון במסילת ישרים וכן בפרק הראשון בספר תפארת ישראל למהר"ל מפראג, שם מתבאר [שבאמת אי אפשר להסתפק בטוב שאנו מכירים בעולם הזה].
לפחות אי אפשר להסתפק בעולם הזה שאחרי הנפילה של העולם מגן עדן לעולם שיש בו הרבה צער וקוץ ודרדר. באמת בעולם הזה גם כשעובדים את ה´ עדיין קשה לראות את התענוג שיש בכך. [החומר מסתיר את הטוב שיש בדבקות האלוקית]. בכל אופן למרות שקשה להבחין, אנו רואים לפחות אצל אנשים גדולים וקדושים שרמת החיים שלהם היא בכמה ספרות יותר מאיתנו.

ניתן להסביר לנער שהמשימה שלנו היא למצוא את המעלה היתרה של האדם לעומת הבהמות. הבחנה בין האדם לבהמה היא בעיקר קשורה לתפיסה [שהאדם מסוגל לחיות חיים ערכיים יותר, קדושים יותר]."

מתוך: http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=54985

אם כן, כנראה שענינו קצת על השאלה החשובה שהעלית. יש [משמעות ומטרה] לכל מה שאנחנו עושים כי הקב"ה ברא את העולם, ומתוך כך עולה שיש לו מטרה מסויימת. אנחנו מנסים להיות טובים יותר, ולהתקדם ולקדם כמה שיותר דברים בעולם כי זה מה שציפו מאיתנו כשבראו אותנו, אז אנחנו [משתדלים למלא אחר הציפיות]. בנוסף, אנחנו גם [אסירי תודה] למי שברא אותנו ועשה איתנו את החסד הגדול, אז אנחנו גם מודים לו על כל מה שהוא נותן לנו פה. את [השכר] על מה שאנחנו עושים אנחנו מקבלים [חלקית] בעולם הזה, וחלקית בעולם הבא, וכנראה שזה קצת קשה להבין לעומק את עניין השכר הזה. בכל אופן, אנחנו כן יכולים לראות ולהרגיש שכשאנחנו מקיימים את המצוות, והולכים בדרך של תורה וחסד, לפעמים אנחנו מרגישים את הנשמה שלנו מתמוגגת מאושר (אם אפשר לתאר את זה ככה) על הקדושה שאנחנו מגיעים אליה.

עכשיו, רציתי להביא פה את דברי הרב שרקי שמסביר את המדרש המוכר על אברהם שראה את השמש והירח (וגם מתקן שגיאה נפוצה בהבנת המדרש). המאמר השלם נמצא ב:
http://ravsharki.org/content/view/1529/457/

"על פי חז"ל אברהם אבינו ראה את השמש וחשב שהיא האלוקים, אחר כך חשב שהירח הוא האלוקים, אחר כך כשהעננים כיסו את הירח, חשב שהעננים, ואחר כך הרוח שפיזרה את העננים. אך לבסוף ראה אברהם אבינו, כי הוא מחזיק את הרוח בתוך גופו, ונשאר נבוך. [האם יתכן שאין לעולם מנהיג?!]. כלומר אברהם אבינו נשאר בספק גדול, הוא הגיע למסקנה שאין עם מי לדבר. אברהם אבינו היה מייסד פילוסופית האבסורד.
יש להבין שזוהי עמדה נפלאה, כיון [שהבנה זו יוצרת ריקנות באדם]. התהווה מעין חלל ריק בתודעתו של אברהם אבינו. [בתוך חלל זה היה יכול להופיע הדיבור האלוקי]. ואכן בהמשך המדרש נאמר: "מייד הופיע והציץ בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה". הגילוי האלוקי של אברהם אבינו הגיע מלמעלה למטה, מחוץ לאדם אל תוכו, ולא להיפך. זהו המשך תורת הנבואה של עבר (גם הנבואה מתקבלת מגורם חיצוני), ועומדת בניגוד מוחלט לעמדת הפילוסופיה, הגורסת כי ההכרה באלוקות מגיע מתוך האדם…

…המצב הנורמלי של נפש האדם הוא לא להאמין בה´. המובן מאליו הוא לא להאמין, השכל האנושי מתנגד למציאות ה´. הפילוסוף היווני תלס, מראשוני הפילוסופים, חי מאה שנים ואף לא היה נשוי (כך שהיה לו הרבה זמן לחשוב). ולבסוף הגיע למסקנה, שהכל אלוקים, שהטבע הוא האלוקים. האדם הרגיל אינו מסוגל להתרומם אל מעבר להכרה הטבעית. רק התגלות אלוקית יכולה לשחרר את האדם מכבלי הטבע. כל אדם נולד עם אמונה, אך זוהי אמונה טבעית, אלילית, השייכת לעולם הטבעי. (לכן כאשר ילד נופל הוא מרביץ חזרה לרצפה, והוא לוקח מטאטא בתור סוס). [אצל אברהם אבינו התהליך מתחיל בענווה, בהכרה שלא ניתן להבין הכל בכוחות עצמך, ומתוך ענווה זו הוא מגיע להכרה שיש לו בורא.]
בשיטה זו השתמש אברהם אבינו, גם כאשר ניסה להביא אנשים לידי אמונה במציאות ה´. שהיה אברהם אבינו מכניס אורחים, והיה מאכיל ומשקה אותם. כאשר היו מסיימים, היה מבקש מהם שיודו למי שנתן להם את האוכל והמשקה. וכאשר היו מבקשים להודות לו, היה אומר להם אל תודו לי, אלא למי שאמר והיה העולם. אברהם אבינו לא משתמש בהוכחות מדעיות או פילוסופיות. הוא אינו מתאר מהלכים לוגיים, אלא מנסה להביא לאמונה על ידי האוכל. [בשעה שהאדם אוכל הוא נמצא במצב חוויתי של נברא. רק בזמן הזה נמצאת בו ההכרה כי מקור חייו בא מחוץ לו, והוא לא תלוי רק בעצמו]. השלב הראשון באמונה הוא ההכרה בתלות בגורם חיצוני. לכן גם היהדות מייחסת תפקיד חשוב לאוכל. כל חייו של היהודי קשורים באוכל: שבת, ברית, בר מצווה, נישואין, שבעה. זהו יסוד האמונה, ההכרה שהאדם תלוי בגורם חיצוני…."

שנזכה להתחזק תמיד באמונה!
שנה טובה ומתוקה!

הדס
hershko.hadas@gmail.com