כיבוד הורים – קשה, קשה, קשה..

שלום וברכה,
וואי איזה נשמה גדולה את! ישר מובן מכתיבת השאלה שלך הלב הטוב שלך! הרצון להכרת הטוב בסיסית לאבא ואמא.
ועוד יותר, הבקשה שלך- לכבד אותם! לא כולם עוצרים וחושבים על זה ובטח ובטח שלא שואלים על זה.
כיבוד הורים… כמה שזה לא פשוט וכמה שזאת מצווה חשובה ובסיסית. כמו שכבר פתחתי ואמרתי לך- זאת מצווה שגורמת לאדם לעבוד על מידת הכרת הטוב שלו, ולך יש את הרצון וזה כבר אומר עליך המון!
[איזה ניסיון זה, נכון?! איך זה לא פשוט..] כמה אנחנו יכולים ליפול בזה וכמה תסכול מרגישים אחרי.. אבל אולי קודם כל כדאי להסתכל על הדברים אחרת – את ממש ממש לא נכשלת, אני מבינה מאד למה יש בך הרגשה של כישלון אחרי קושי לכבד את ההורים, אבל לא מגיע לך שככה תחשבי ותרגישי.
אני יודעת שנוסח של כתיבה לא תמיד מראה ומשקף דברים אבל אולי זאת ההרגשה שלך ואם זה ככה אז אני רוצה שתדעי שזה לא שייך לך להרגיש כישלון. כי הנה את מנסה לתקן! ואת מנסה לשנות! ואכפת לך! ואת גם לא מוותרת לעצמך!
אז נכון אנחנו נופלים בכל מיני דברים, אנחנו אפילו נופלים בכוונה מתוך קושי (גם במצוות..). אבל זה לא כ"כ נכון ומדויק לקרוא לזה כישלון, מכיוון שלהיכשל עוצר אותנו המון פעמים מלהמשיך בדרך, או מלנסות לשנות אותה. [נכשל הוא אדם שמפסיק לנסות!] [העולם מלא מקומות של "כישלון" אבל ביהדות הכוונה לנפילה], כי אחרי נפילה תמיד תבוא הקימה – העלייה, וזאת הדרך שלנו, "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד).
לכן, לפני הכל תדעי שזה לא נכון לקרוא לזה כישלון. אולי נפלת… וזה בסדר גמור! זה קורה וזה יקרה וחשוב לשים לב לנפילות! בדיוק כמו שאת שמת לב, ובאת ושאלת.

כתבת שעם אמא בדר"כ יותר קל לך. ואני רוצה שתחשבי רגע, למה עם אמא זה יותר קל ומסתדר?
אולי התשובה תעזור לך להבין מה אצל אבא תוקע אותך או מפריע לך וגורם לך לא להצליח לכבד אותו.
יכול להיות ואני אומרת את זה מאד בזהירות כי אני ממש לא יודעת, שיש איזה משהו שגורם לך להיתקע בלכבד אותו, [וכדאי לדעת למה ומה. אולי שם נמצאת התשובה, כי אחרי שתדעי מה תוקע אותך אצלו, אולי תדעי איך לכבד אותו. אולי יהיו לך כלים נכונים יותר שיעזרו לך לכבד אותו.]
המון פעמים אנחנו מתנהגים להורים שלנו בצורה שאנחנו לא מבינים למה ואיך הגענו להתנהגות כזאת. אבל צריך לזכור שזה בית, בית זה מקום שמרגישים בו הכי הרבה חופשיות, בדיבורים, במעשים בהתנהגויות וכ´ו והכי ברור שהקושי הכי גדול זה להיות בשליטה של מילים, דיבורים והתנהגויות דוקא בתוך מקום כזה. ועוד יותר קשה זה מול ההורים, כמעט הכל יוצא עליהם, מצד אחד יש את המקום היפה שבזה- הרי כל הורה הוא סוג של כתובת לכל מיני דברים (טכניים או נפשיים, כל אחד ברמת הקשר שלו עם ההורים).
ומצד שני- הם גם אלה שטכנית, הכי נמצאים בשטח גם ברגעים הפחות נעימים ורצויים ומשם יוצא הרבה חיכוכים איתם. מעבר לזה, לא תמיד ההורים שלנו מושלמים, כן, הם לגמרי גם בני אדם, זה אומר שהם טועים, ואני לא מדברת רק על טעויות קטנות, לפעמים, יש בתים בהם ההורים לא פשוטים בכלל, מכל מיני סיבות. כאשר ילדים נפגשים בהורים לא פשוטים, בכל רמה ובכל כיוון, כל אחד ו "הלא פשוט" שלו, הרצון לכבד אותם נעשה הרבה הרבה יותר קשה. וכאן מגיע השלב של הניסיון שהקב"ה הביא עלינו. [כי כשיש קושי, כנראה ששם הניסיון. ועם הניסיון, באה גם הגדולה שלנו והיכולת לעמוד מול הניסיון. הקב"ה נתן לכל אחד ניסיון ששייך רק לו בחיים, ועם כל זה הוא גם צייד אותנו בכוחות מיוחדים לאותו ניסיון. אין כזה דבר ניסיון בלי הכוחות הדרושים לו]. לא תמיד נראה ונאמין בהם אבל זה לא אומר שהם לא קיימים, לפעמים צריך עזרה ולפעמים צריך הכוונה, אבל הכוח נמצא תמיד! [זה אפשרי מאד! זה בכוחות שלך מאד!]
ואחרי הכל חשוב שנדע שאנחנו צריכים לקיים את המצווה הזאת גם אם אנחנו לא מבינים את כל הסיבות וגם כשקשה מאד. פשוט כי ככה ה´ ציווה אותנו, זה שיש בעומק סיבה הכי מובנת וטובה, כמו שכבר כתבת, על עניין הכרת הטוב, אז זה משמח יותר לקיים אותה, אבל קודם כל אנחנו מחויבים בלכבד, ולכן, מה שלא יהיה נהיה תמיד חייבים בכך. גם אם ההורים שלנו יצערו או יפגעו בנו חס ושלום.

אוקי, אז אני מאמינה בכוחות שלי ו..? איך עושים את זה?!
קודם כל בבסיס, לנסות לגעת בכל מיני מקורות (ספרים בנושא או שו"תים פה באתר של חברים מקשיבים שיכולים לעזור לך מאד! ) ולראות מה זאת המצווה הזאת. זה יוסיף לך, זה יחזק אותך וזה גם יעזור לך לעבוד עליה יותר, כי כשאנחנו מבינים לעמוק ומתוך לימוד מה המצווה ולשם מה ואיך, המון פעמים זה יותר קל, זה גם נותן דחיפה.
דבר שני, להיזהר בדיבור שלנו. לשים לב מה יוצא לי מהפה, ומה לא. ולמרות שאני בבית ומותר לי לומר הכל, כי זה בכל זאת הבית שלי, עדיין זה לא אומר שמותר לי להשתמש לא נכון בדיבור שלי.
ולמה אני אומרת בדיבור?! כי כיום, הכבוד נמדד הרבה בדיבור. כי אם ההורים ביקשו ממני לעשות משהו מסוים, ואני לא יכולה או לא רוצה, הצורה בה אני יענה להם אומרת – האם למרות הבקשה אני מכבדת אותם או לא. ועוד דבר, בדיבור נמדד היחס שלי אליהם, האם אני מזלזלת, האם אני פוגעת, האם אני צוחקת עליהם, האם אני רצינית, האם אני מקשיבה, האם אני אוהבת וכו´.
וסתם טיפ לחיים- דיבור אומר המון! ולכן, להשקיע עבודה בלשים לב מה אני מוציאה מהפה שלי, לאו דוקא בבית, גם עם חברות, ואפילו דיבור על עצמי, זה כדאי וזה חשוב! זה בורא מציאות, זה בונה עולמות וזה המון רווח עצמי, של בניית המידות הטובות שלי.
עוד הצעה שהיא עצה גם טובה לחיים בכלל, [להסתכל חיובי על הדברים.] לראות מה כן טוב, מה כן חיובי, אצל ההורים בפרט, או בכלל על הנסיון, ועל עצמך כמובן. [הראייה החיובית והטובה הזאת, רק מוסיפה ומקדמת, היא לא באה לייפות את הדברים, היא באה להאיר את המקומות הטובים, וכל מקום ובכל אדם יש מקומות חיוביים מאד! הטוב רק גורם לנו להעצים, להתקדם, ולגדול.]

אני יודעת נשמה שזה לא תמיד קל, כשהרצון צועק למשהו אחד והמעשים מושכים למקום אחר. בטח ובטח בעניין של כיבוד הורים. אני מבינה מאד את הקושי בעבודה לפני ואני מבינה כ"כ את התסכול אחרי שלא מצליחים לכבד כמו שצריך, [והכי אני מבינה כמה זה ניסיון גדול לאנשים גדולים!]
תשמחי בך, כי אם זה הניסיון שלך, זכית בכוחות גדולים מאד!
שבעז"ה הדרך תיהיה פשוטה וטובה לך,
ושתצליחי להרגיש את הכוחות שבך במלוא העוצמה,
סומכת עלייך לגמרי!
אפרת
F_ei@walla.com