שיחות בין בנים לבנות בסניף: כן? לא? איך?

שלום.

ההתעניינות שלך בנושא חשובה ומבורכת. באמת מדובר בנושא מורכב, ולא קל ליישם במסגרתו את כל מה שיודעים, גם כשיודעים. אבל כל עוד יש מוטיבציה ואכפתיות – כבר אנחנו יודעים שמצבנו טוב. אז כל הכבוד!

כמו בהלכות רבות אחרות, גם בתחום הקשר עם בני ובנות המין השני יש מרכיבים יותר "טכניים", ויש מרכיבים שמבטאים הלך רוח, אווירה, וסגנון. אז נגיעה, לדוגמא, היא פעולה די טכנית – או שנוגעים או שלא. שיחה, לעומת זאת, היא מרכיב יותר חמקמק. בתחום הזה, השאלה היא פחות "האם לדבר" ויותר "איך לדבר". באופן כללי, כאשר השיחה והקשר הוא לצורך מטרה מסוימת, ולא לשם ההנאה מהשיחה הידידותית עצמה, ניתן לקיים אותה. כשהקופאית בסופרמרקט שואלת אותנו אם יש לנו כרטיס מועדון, אנחנו לא עוצמים עיניים ואומרים לה "אני לא מדבר עם בנות". לעומת זאת, אם הקופאית תתחיל להתעניין איפה אנחנו גרים ותתחיל להתעניין בהרגלי הבילוי שלנו בשעות הפנאי, זה יכול להיראות מוזר…

אז יש שיחה עניינית ויש שיחה לשם השיחה ולשם הידוק הקשרים והחברות בין הצדדים. כמובן שגם בשיחה עניינית חשוב להקפיד על סגנון נאות: ידידותי, אנושי, נעים, אך לא אינטימי וקרוב מדי. ניתן לקיים שיחה עם תוכן מילולי מסוים באופן צנוע או באופן לא צנוע, בדיוק כפי שאפשר לשאול "מה השעה" באופן תמים ושגרתי או באופן שאינו הולם (אם כי הרוב כנראה לא שואלים "מה השעה" בגרסה הלא צנועה של השאלה…).

[הקפדה על צניעות – ועל דרך ארץ ]
לכן אתה יכול לנסות לבחון את האופן בו אתה ניגש לשוחח עם בנות, או נענה לשיחות שהן יוזמות איתך – דרך העדשה הזאת, של ה"צורך" לעומת "הנאה". אם למשל אתם עובדים בשבט על איזה פרויקט, ואתה צריך לתאם משהו עם אחת הבנות – בסדר גמור. אתה יכול לפנות אליה בסניף או להרים טלפון, לברר את מה שאתה צריך, כמובן להקפיד על נימוס ואדיבות (תודה רבה, נתראה, וכו´), ובזה הסתיים העניין. יותר מכך: אם אתם נפגשים במעגל לקראת פעילות ואתה פוגש מישהי מהשבט שאתה מכיר, מאוד הגיוני לגלות אדיבות ולומר: "שלום, מה נשמע, אני בסדר, תודה", וכדומה. צניעות אין פירושה להיות קר, רציני, לא נחמד ומסוגר, אלא לדעת להקפיד שהקשרים עם אנשים מסביבנו לא יגלשו לנו בטעות למקומות שלא מתאימים לנו. רוב האנשים בעולם: שכנים, עובדים, מכרים, אומרים זה לזה כל הזמן "שלום, מה נשמע", ובדרך כלל חילופי הברכות השגרתיים הללו – לבדם – לא מובילים אותם לתהומות נוראיים של חוסר צניעות.

אמנם, אם לאחר ה"שלום, מה נשמע" מישהי ניגשת למישהו (או להיפך כמובן) ואומרת לו למשל: תקשיב, אני צריכה לדבר איתך על משהו, בוא נלך למקום שבו לא ישמעו אותנו – זה כבר יותר "חשוד"… אגב, זה לא אומר שלא ניתן לקיים שיחה פרטית כזאת. אולי באמת יש צורך בשיחה פרטית כזאת? אבל אז בהחלט כדאי לנקוט כמה אמצעים שמטרתם להבטיח שהשיחה לא תגלוש למקום שאינו לצורך. למשל, גם אם לא שומעים אתכם – כדאי כמובן שיראו אתכם. אפשר לנסות גם לדאוג שהשיחה לא תתארך יותר מדי זמן. במידה וזה אפשרי, אפשר להציע לשתף עוד מישהו מסוים (אם זה בנושא הסניף – אפשר לצרף את הקומונרית למשל). במהלך השיחה עצמה כדאי להיות ערניים לתוכן השיחה: האם אנחנו מדברים לעניין, על נושא שחשוב לדבר עליו, או שאנחנו "מתקשקשים" להנאתנו? בקיצור – אין פתרונות קסם, ותמיד מוטל עלינו להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות "תחת אש". במידה ואנחנו מרגישים שהשיחה גולשת מהתחום שנוח ורצוי לנו, תמיד אפשר לקצר אותה ולחמוק ממנה בצורה יצירתית, ללא חוסר טקט, ובלי לפגוע – ככל הניתן – בצד השני.

לדוגמא: נניח שמישהי ניגשת אליך ומתחילה לדבר איתך על זה שחברה שלה רצתה לברר משהו על חבר שלך ושהיא תהתה אם אתה יודע מה הוא חושב על ככה וככה וכו´, נראה שעל פי המטרות שהצבת לעצמך – פחות בא לך לשקוע בשיחות כאלה. במקרים מהסוג הזה אתה יכול להתחמק באלגנטיות – אבל בנימוס. למשל, במקרה הזה, משהו כמו "אני ממש לא יודע, אולי תדברי איתו ישירות", או, "הייתי שמח לדבר אבל אני בדיוק צריך ל _____ ". בדרך כלל אלה שמולך יבינו את הרמז ויניחו לך. גם אם מישהי הצליחה לתפוס אותך לדקה שתיים – לא נורא! ה"חוכמה" היא איך לא לאפשר לה לגרור אותך לשיחות נפש שאתה לא מעוניין בהן. בדרך כלל, השיטות העקיפות יותר יעילות וגם יותר מכובדות מאמירה ישירה כמו "אני לא מדבר עם בנות", שכאמור, היא גם אמירה מכלילה ולכן לא מדויקת למעשה.

[צניעות – לא רק "בנים בנות"]
הערה חשובה נוספת בהקשר הזה: אמרנו שהשאלה העיקרית היא לא "האם מדברים" אלא "איך מדברים". זה נכון בשיחות עם בנים ואנשים בכלל לא פחות מאשר בחישות עם בנות גילך מהסניף. גם שיחה בין בנים יכולה להיות לא צנועה, לא מכבדת, לא בוגרת ובאופן כללי מאוד מיותרת. זו חוכמה קטנה להיות מאוד מאופק בקשר עם בנות – אבל לדבר עם החברים על כל נושא שבעולם באופן פתוח ובוטה. סוגיית הצניעות, במהותה, לא קשורה לבנות, או לבנים, או למפגש ביניהם. היא מתחילה בראש ובראשונה באדם עצמו, ביחס שלו אל העולם ואל הזולת, וביחס שלו לעצמו. עד כמה היחס הזה מכבד? עד כמה הוא בוגר, אחראי ושקול? עד כמה הוא מאפשר חיבור רגשי אמיתי לאחרים מסביבנו, ולא חיבור עתר אפקטים שעלול להתפוגג אחרי שכבו הזיקוקים? שאילת השאלות הללו את עצמנו באופן תמידי היא המפתח הראשון למימוש ערך הצניעות במלוא המשמעות שלו.

[לסיכום:] המודעות שלך לסוגיות של צניעות – בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, ובין בנים לבנות, היא סימן חיובי ומעודד לכך שאתה לוקח אחריות כאדם ערכי ובוגר ודואג להימנע מראש מסיבוכים שאתה מזהה (כנראה בצדק) מעבר לפינה. כמו בשמירה על הגוף, גם בשמירה על הנפש רפואה מונעת היא הטובה והמשתלמת ביותר. ערנות ומודעות לגבי תכלית הקשר או השיחה בינך לבין אחרים ואחרות היא דרך טובה לקבל החלטה שקולה ובמידת הצורך להתחמק ברגישות משיחה שאתה לא מעוניין להית חלק ממנה. מהצד השני, תרגול יכולת הבחירה שלך וההיכרות שלך עם הגבולות שאתה מציב לעצמך, בהחלט יכולים דווקא לאפשר לך לקיים קשר ענייני, מכובד, ראוי ומשמעותי עם בנות בסביבתך, כאשר יש בכך צורך ספציפי – כפי שקורה לא אחת בסניף מעורב, שבו הפעילות כרוכה מלכתחילה בקשר מסוים בין בנים לבנות.

בהצלחה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com