רוצה מאד להתחבר למישהו וזה לא כל כך מצליח

שלום לך!
הגדרת את זה נכון, ´עד כמה צריך להמשיך לנסות´. כי אכן לא הכל בידינו, בודאי לא קשר הדדי בין חברים, שמצריך שיתוף פעולה של שני הצדדים.

ובאמת אין לזה תשובה מדויקת. כי גם ´מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה עד ר"ה´, ובכל זאת אם נשב בחיבוק ידיים בבית, כנראה שחשבון הבנק שלנו לא יתעדכן מעצמו. כל החיים מורכבים מהמתח שבין השתדלות וביטחון. עד כמה צריך להשתדל כדי להתפרנס? 4 שעות ביום, אולי 10 שעות ביום? כנראה שיש איזושהי נורמה מקובלת, שצריך ללכת לפיה. לא לעשות ´צחוק מהעבודה´ (תרתי משמע), וגם לא להגזים עם ´שעות נוספות´.

גם כאן, צריך להשתדל בצורה נורמלית. להזין את הקשר בדרכים שונות, לתת מחמאות, להתעניין בשלומו, להראות לו סימני חיבה וקרבה. לעשות מאמץ, אבל לא להשתגע ולהיות ´דביק´. זה גם לא כל כך נעים. אפילו אם לא תהיה היענות מצידו בסופו של דבר, וכרגע זה נראה לך מאוד חשוב, תרחיב את המבט קדימה. בפרספקטיבה של עוד כמה שנים זה כבר לא יפריע לך כל כך, כי תמצא תחליפים אחרים באופן טבעי, ואפילו תתקשה להיזכר עד כמה זה הטריד אותך.

כהערה מן הצד אוסיף, שבכל מקרה קח לך כאתגר לחזק את הקשר המשפחתי. זכור תמיד, [שחברים באים והולכים] (בדרך כלל), [והחברים האמיתיים שתמיד ישארו לצידך, ויעמדו לימינך, הם ההורים והאחים שלך]. תציב לעצמך משימה, להיות אח טוב יותר, ובן מסור עוד יותר. אמץ לך מנהג של קבע, להשאיר ´פתקי אהבה´ בתיק של אבא ואמא מדי פעם, SMS לפי החשק, הפתעות חמודות ככה סתם, ומתנות מתוקות לא רק ביומולדת של האחים. ספר להם עד כמה אתה אוהב אותם, תגיד להם כמה שהם יקרים לך, ואיך שאתה מעריך אותם. כשהגרעין הקרוב יהיה חזק, כשהמעגל המשפחתי יהיה חם ומחבק, כבר לא תהיה לחוץ כל כך על קשר מיוחד עם חבר כזה או אחר. נכון שיש צורך מיוחד שממלאים אותו דוקא החברים, והוא לא תמיד בא על סיפוקו במשפחה. אבל כשהבסיס המשפחתי איתן וחזק, לוקחים את הפן החברתי יותר בפרופורציה.
בהצלחה, אבישי.
batelam@gmail.com