איפה הקב"ה היה בשואה?

בס"ד

שלום מיכל יקרה!

השאלה שאת שואלת היא קשה, ואמיתית כל כך! לפני שאני אנסה לענות, צריך להבין שהתשובה היא מורכבת, ולו מהעובדה הפשוטה שהקב"ה זה משהו כל כך עליון שאנחנו לא יכולים להבין.

היה פעם יום עיון באחת הישיבות לקראת יום השואה, והנושא של אחד השיעורים היה "איפה היה אלוקים בשואה?" אחד התלמידים הוסיף בעיפרון – "איפה שהוא היה כל הזמן"…
לפי האמונה שלנו "לית אתר פנוי מניה", כלומר – אין מקום שפנוי מה´. זה כמובן מתכוון לכל מקום פיזי, כמו שאומר שיר הילדים "ה´ הוא פה, ה´ הוא שם, ה´ נמצא בכל העולם", אבל ברובד היותר עמוק זה אומר שבכל מציאות, כל מצב שאנחנו מגיעים אליו – אנחנו מאמינים שה´ נמצא, ולא רק שהוא נמצא, אלא שהוא מקיים את המציאות הזאת.
דבר נוסף שנמצא בבסיס האמונה שלנו הוא "כל מה שעושה ה´, לטובה הוא עושה". למה? כי אנחנו מאמינים שה´ הוא הטוב המוחלט, וחז"ל אומרים שטבע הטוב להיטיב, כלומר מטוב יוצא טוב.

ועכשיו השאלה שלך מתעצמת הרבה יותר! אם ה´ הוא כולו טוב, והטוב הזה נמצא בכל מציאות בחיים שלנו, איך יכול להיות שבקושי הפרטי, ועוד יותר בקושי הכללי כמו בשואה ה´ נמצא?!?

אז דבר ראשון, כמו שאמרתי, יש מצב שלא נבין את התשובה, כי אנחנו מסתכלים על העולם בעיניים האנושיות והמוגבלות שלנו, ואילו ה´ הוא אינסוף ואלוקי. ובכל זאת ננסה להסביר.
הסבר אחד שמנסים להסביר את נוכחותו של ה´ בשואה הוא שהשואה זה מצב של הסתר פנים, כמו שאומר הפסוק "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא, יח). כשמדברים על הסתר פנים אפשר לדבר על שני מצבים: הראשון שחלילה ה´ שם יד על העיניים שלו ולא מסתכל על מה שקורה, כביכול נותן לכוחות הרע לפעול בעולם. המצב הזה אולי "מוציא טוב" את ה´ מהשאלה, אבל אני לא הייתי רוצה להאמין באלוקים שכביכול מכסה את העיניים שלו ונותן לרע לפעול. המצב השני הוא שה´ שם יד על [העיניים שלנו] ולכן [אנחנו] לא רואים. זה קצת מזכיר את הילדים הקטנים שמשחקים מחבואים ושמים יד על העיניים ובטוחים שאף אחד לא רואה אותם. אותו דבר אנחנו – העיניים שלנו מכוסות, זה נראה לנו המצב הכי רע וחשוך שיכול להיות – והוא באמת כזה! אני לא מתכוונת להוריד לשניה את הזוועות של השואה! אלא, שחשוב שתהיה לנו ההבנה שבעיניים [שלנו] זה רע וחשוך, אבל בעומק הדברים, ולמרות שאנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות, כיוון שזה מעשיו של ה´, מסתבר שזה לטובה כמו שלימדו אותנו חז"ל.

הסבר נוסף הוא שאם מסתכלים במבט יותר גבוה, אפשר לראות ששלוש שנים אחרי שנגמרה השואה, קמה מדינת ישראל. שמעתי שאחד הרבנים אמר שהשואה היא הניתוח הקיסרי להקמת המדינה. עולה השאלה – ה´ שברא את העולם וקרע את ים סוף, לא היה יכול לגרום להקמת המדינה בצורה יותר נעימה? אז התשובה היא שודאי שהוא יתברך היה יכול, אבל מסיבות שכנראה לא נבין לעולם, הוא בחר לעשות זאת בדרך הזאת. אם מסתכלים על היהדות אפשר לראות שהמוטיב של האור שיוצא מתוך החושך חוזר הרבה. בניגוד לשאר העמים, אצלנו היום מתחיל מהלילה – אפשר לראות זאת בכניסת שבת וחגים. באים להעביר לנו כאן מסר עצום – תחילת התהליך היא לא תמיד עם הזריחה, לא תמיד עם אור ראשון, הרבה פעמים דווקא הקושי והחושך הוא הוא תחילתו של התהליך ודווקא מתוכו יבוא האור היותר גדול!

את שואלת איך אנשים המשיכו להאמין בתוך החושך והזוועות? אז התשובה הראשונה היא שבאמת לא כולם נשארו מאמינים, ומה עם אלו שנשארו מאמינים? אני לא יודעת. שמעתי פעם שניצול שואה אמר שדבר כל כך נוראי וגדול בהיקף שלו, רק הקב"ה היה יכול לעשות.. אני חושבת שהאנשים שנשארו מאמינים נתלו בכל האמונה שדיברתי עליה, שה´ נמצא בכל מקום, וגם בתוך הקושי ה´ נמצא איתם, ואולי אפילו אפשר להגיד שזה מה שהציל אותם – ההיתלות הזו באמונה, שיש משהו יותר עליון שמנהל את המציאות, משהו שמעבר להבנה שלנו. דבר נוסף הוא שאולי דווקא קיום המצוות, המסירות להשיג מצות בפסח, להתפלל ולצום ביום כיפור, דווקא הפעולות האלו השאירו את הצלם אנוש שבהם בתוך הדבר הנוראי הזה שנקרא שואה.

עד עכשיו נתתי הסברים שכליים, לחלק זה מתיישב יותר על הדעת ולחלק פחות, ועדיין, אם נחשוב על המימדים של השואה ועל הזוועות שהיו בה, עולה השאלה – לא היתה יכולה להיות דרך אחרת??? למה היו צריכים לסבול ולמות כל כך הרבה אנשים? ולא רק לפני 70 שנה, אלא עד היום!
לפני כמה שנים הייתי במסע לפולין, שם חווים את הכאב ו"רואים אותו בעיניים", והרב של המשלחת העביר לנו שיעור באמונה, דווקא במקום בו השאלות באמונה הן כל כך נוקבות. במהלך השיעור הרב המשיל את הסיפור לאב ובן, שמסיבה כלשהי, מוצדקת ככל שתהיה, האבא נתן מכה לבן. הבן כמובן, התחיל לבכות. לאבא יש שתי אפשרויות איך להתמודד עם המצב הזה, הראשונה – להסביר לבן למה הוא עשה את זה, ושזה היה לטובתו וכו´, אבל לא משנה כמה האבא יסביר את זה לבן, משהו בלב שלו נפגע, וכאן מגיעה האפשרות השניה שרק היא יכולה להחליש את כאבו של הבן והיא – שהאבא יבוא לבן שלו ויתן לו חיבוק! בחיבוק האבא מבטא את האהבה האמיתית שלו לבן, אהבה שנמצאת מעבר למכה, שנמצאת בעומק של המכה. אותו דבר אנחנו כלפי ריבונו של עולם. בשואה קיבלנו כבכיכול מכה מה´, וגם כאן, גם אם נמצא מאה הסברים שכליים עדיין ישאר הכאב ותעלה השאלה – למה? וכאן מגיע המקום של התפילה, של הבקשה שלנו מרבונו של עולם "תן לנו חיבוק!" אנחנו לא מבינים למה וכנראה שגם לא נבין, הדבר היחידי שיקל על הכאב הוא חיבוק גדול מאבינו שבשמים!
איך מתבטא החיבוק הזה? אני חושבת שאם נסתכל על החיים שלנו, נראה לאורך הדרך כל מיני "חיבוקים" מה´, במישור הפרטי זה יכול להיות הצלחה במבחן או לקבל משהו שמאוד רצינו, ובמישור הלאומי, אם נסתכל לדוגמא על מלחמת ששת הימים – שחרור ירושלים, יהודה ושומרון, הגולן, מערת המכפלה וכו´ – לדעתי זה חיבוק גדול מה´.

אני חוזרת להתחלה, זאת שאלה גדולה ואמיתית! והיא פוגשת אותנו לאורך החיים ברמות שונות.
בעז"ה שנזכה להתחזק באמונה ושנרגיש את החיבוק הכי גדול – בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!

יישר כח על הרצון לבירור!
אם משהו לא הובן, או שיש עוד שאלות, אשמח לענות!
נגה

Noga1212@gmail.com