צבא או שירות לאומי?

שלום שלום

אין. אם תפתחי עכשיו מילון ב-פשיאהההה תמצאי תמונה שלי.
מדהימה השאלה הזאת שלך ומדהימה יותר מי ששלחה לנו אותה.
לגמרי לא ברור הרצון הזה לתרום לעם ישראל בצורה הכי טובה שיש. ועוד יותר לא ברור מאליו גם לעשות ולא רק לדבר.
מהשאלה שלך נראה שאת לא אחת שבקטע שלה לתחום ת´עשייה למען הכלל לשנה-שנתיים ופיניטו- לה-קומדיה. אלא את רואה בכל העסק ערך חשוב שלא משנה בת כמה את, את משתדלת לתת מעצמך במסגרת היכולות.
ככה שמן הסתם, לא משנה מה תעשי צבא או שירות גם אחר כך את תמשיכי לחפש ולתת מעצמך.
עכשיו, אחרי שסגרנו ת´פינה הזאת שמבחינתך תרומה זה לא רק עד גיל 20 אלא משהו שימשך בעז"ה גם ל-100 שנים שיבואו אח"כ צריך לחשוב על עוד כמה דברים.
בואי נניח שיש אחלה ג´ובים לבנות בצבא, פסדר?
כאילו את יכולה להיות מש"קית חינוך/מש"קית דמעות/מדריכה של אנערף מה ובקיצור כל תפקיד שלגמרי מתאים לבת ולגמרי ממצה (לא, לא אמרנו שתהיי על תקן מגישת קפה).
השאלה היא רק מה קורה במסביב בעטיפה שעוטפת אותך – זה לא סוד שהצבא הוא מסגרת קשוחה ותובענית, (ואוי ואבוי אם זה לא היה ככה),
ומה לעשות, שהמסגרת הזאת לא ממש מתאימה לנפש של אישה מעצם היותה אישה, שעדינות היא סוג של בילט-אין אצלנו. עדינות שיכולה להיפגע מעצם המציאות ההיא.
אז יכול להיות שבאותם שנים באמת תפעלי גדולות ונצורות למען העם והמולדת השאלה היא מה ההשלכות של אחרי.
מה יקרה לנפש שלך אחרי השנים האלה, איך תמשיכי לשאר משימות החיים שאותה עדינות מיוחדת וטבעית שלנו היא מאסט בהם. ועל זה שבנאדם תורם הכי טוב במקום שמתאים לו עוד לא התחלנו לדבר…
ביקשת כמה נקודות למחשבה, והאמת שיש עוד כמה כאלה ששווה לתת עליהם את הדעת כשמדברים על שירות צבאי, לאומי ומה שביניהם,
אבל רגע לפני שנגיע אליהם יודעת מה לדעתי הנקודה הכי חשובה בכל הסיפור הזה של עשייה?
התשובה טמונה בשאלה, בעצם בעיקר במשפט אחד שלך ´שבצבא אני ארגיש שאני תורמת למדינה שלי יותר´,
ורציתי לשאול בשיא הרצינות – למה שבאמת תרגישי ככה?
מרגיש לי לא פעם שמה שמרגיש לנו זה מה שנחשב בעיני השאר.
כי אם אני אשאל אותך באחד על אחד, אז ברור שזה אפילו לא יהיה במושגים שלך, אבל בסאבטקסט, בתת מודע חוגג אצלנו הרצון לעשות משהו גדול, משהו שגם אנשים אחרים יעריכו ועדיף כמה שיותר.(כמה שיותר אנשים וכמה שיותר יעריכו).
תסכימי שאם תספרי בחתונה הבאה של הבן דוד של הסבתא כשכולם ישאלו מה את עושה השנה ´אני בת שירות בגן סולם בירושלים´ ואם תגידי ´אני בטירונות 02 בבסיס מג"ל בדרך להיות מורה חיילת´ זה ישמע אחרת.
לא פעם ההחלטה מה לעשות יושבת אצלנו יותר על משבצת ה´מה נחשב´ ופחות ´מה טוב לנו´,
והכי עצוב שלפעמים זה קורה מחוסר מחשבה או מחוסר מודעות או משניהם ביחד.
אז באמת הכי חשוב זה מה שאת עושה עכשיו לברר עם עצמך מה את הולכת לעשות ולמה,
מה יהווה ת´אופציה הכי טובה בשבילך, גם בשביל הכאן והעכשיו וגם ביום-יומיים-שנה-שנתיים-עשר שאחרי.
מצרפת לך עוד לינק שיכול לעזור לסדר ת´מחשבות
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=230794

כל הטוב שיש
רינת
rintz3@gmail.com