חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים

בס"ד

שלום אחי!

בתור דבר ראשון, הרשה לי להודות לך שפתחת את מאור עיני – [תודה!] שאלת שאלה מצוינת. אף פעם לא חשבתי על זה באמת…
אני מקווה שהקב"ה יעזור לנו להגיע אל התשובה הנכונה.
רק שבגלל שהעניין כזה וגדוש – אל תצפה לתשובה קצרה.

[סדר פסח]
בליל הסדר אנו קוראים הגדה, בה כתובות סיבות למה אדם חייב לדבר על יציאת מצרים, איך שאנחנו מלמדים את ארבעת הבנים ועוד…

יש סיפורים נחמדים על אסיפת הרבנים בבני ברק ואיך שהם מונים את המכות, על האבות והתגלגלותם למצרים…
וכמובן שלא נשכח את הנס הגדול ביציאה עצמה, עליו אנחנו מודים בהלל ובשירי שבח לקב"ה ("מה נשתנה" האהוב עליי).

במהלך הסדר, חוץ מקריאת ההגדה, גם שותים יין/מיץ ואוכלים מאכלים טעימים (קנידלעך של סבתא!!!).
בקיצור, חז"ל "סידרו לנו סדר" פרפקט.

[רבן גמליאל]
אבל אחרי שירת ה – "דיינו" מביאים משנה (פסחים פרק י´ משנה ה´), שחלק ממנה נראה לכאורה כלא שייך:

"רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן – פסח מצה ומרור…
בכל דור ודור חייב אדם [לראות את עצמו] כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר: (שמות יג) – "והגדת לבנך"…".

לרגע אחד דיבר רבן גמליאל על הלכות הסדר, וברגע אחר הוא פוסק הלכה לא כל כך ברורה.
הרי הודיתי במלוא הכנות על היציאה ממצרים, אבל עכשיו לראות את עצמי כאילו [אני עכשיו] יוצא? למה?

ברשותך, נענה על שאלתך מכמה בחינות (וסביר שיש יותר, אך איני זוכר):

[א. לצאת ידי חובה]
להגיד את ההגדה זה נחמד, אבל איפה הרגש = הכוונה מאחורי המצווה?

בפורים יש "להרגיש" עד דלא ידע, בחנוכה צריך להרגיש פרסום הנס ע"י החנוכייה וזכר למנורת המקדש…

אבל בפסח, אנחנו אוכלים את המצה – זכר ללחם שלא נאפה, המרור זכר לעבדות במצרים.
אבל אין רגש [זכר ליציאה עצמה], האם יצאנו ידי חובה?

לכן אומר רבן גמליאל "חייב אדם [לראות את עצמו] כאילו הוא יצא ממצרים".
ודרך אגב: יש משפחות שנוהגות, שהילדים הקטנים עושים הצגה כאילו הם עצמם יוצאים כרגע ממצרים.

אם נשים לב המילים במשנה – "בכל דור ודור", מקבילים ל – "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו".
משמע, שהקב"ה [באמת] מוציא אותנו מאויבינו תמיד.

צריך להביט סביב ב[עין פקוחה], כמה ניסים נעשים לנו בכל רגע = לראות [את עצמנו] כאילו יוצאים עכשיו.

[ב. לצאת מהמצריות]
הלחן: "והיא שעמדה" שבאמצע ההגדה תפס שיא במצעד הפזמונים (עם שוואקי ויונתן רזאל).
אבל אולי לפעמים יוצא לנו להגיד את זה כמו תוכי, בלי להקדיש הרבה מחשבות על המשמעות.

הקב"ה הוציא אותנו מהאימפריה הכי גדולה על פני האדמה, שהייתה מאז ומעולם.
הוא הוציא באותות ובמופתים 1/5 מעם של עבדים, מונהגים ע"י אדם כבד פה וכבד לשון.
ומיד אחרי שיצאו – נרדפו אחרי משעבדיהם, ולמרות שהיו ישראל רבים מהם, פחדו העם להילחם.

למה? כי קשה להוציא את הרגשת העבדות = [הרגשת המצריות] מאנשים ששועבדו 210 שנים.
וגם אם אימפריית מצרים הייתה נופלת ביום מן הימים, הרגשת המצריות הייתה נשארת עד היום.

עם ישראל היה זקוק לתנופה – רענון מאת הקב"ה, שתוציא אותם מרגש השעבוד.
כמו שנאמר: "…וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת (= הרגש מת, מת נאמר בלשון יחיד)] עַל שְׂפַת הַיָּם: (שמות י"ד, ל´).
ברגע שהמצריות = הרגשת העבדות, מתה – הגיע העת לבנות עם חופשי באמת, בהר סיני.

לא סתם נאמר בהגדה: "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים- הרי אנו… משועבדים היינו (מבחינת מצריות) לפרעה במצרים".
אז בעצם אנו צריכים להודות על כך בהכרה מלאה – כאילו אנחנו בעצם היוצאים ממצרים.

[ג. לצאת מעבדות החברה]
אדם חפץ להיות חופשי – אבל הוא ממש לא מתאר לעצמו עד כמה הוא משועבד.

האדם משועבד לרצון של – תמיד להיות "מוצא חן", "אהוב" ו – "ומה יגידו/יחשבו עלי אם…".
הוא כלוא בלחסום את עצמו ולמנוע מעצמו ולבחון את ה"אני" האמיתי שלו.
מנוע מללמוד מה [הוא] בדיוק רוצה.

אנחנו עבדים ל[מוסכמות חברתיות], דוגמאות: צווי אופנה, דפוסי מחשבה ועוד…

בפסח האדם נקרא לחשוב בכל דור ודור את מחשבת היוצאים ממצרים.
למה זה חייב להיות ככה? מה באמת נכון בשביל החיים שלי?

ייקח לו המון זמן לעצב את עצמו מחדש – אבל יציאה משעבוד החברה, כמו יציאת מצרים, זו ההתחלה.

[ד. לצאת מעבדות עצמי]
לפעמים יש לנו רגשות של פחד או של חוסר ביטחון עצמי.
אנחנו מדמיינים שיש לנו מגבלות וצמצומים כלשהם, למרות שבמציאות אנחנו יכולים להרקיע שחקים.

לא פעם יוצא שיש לנו סטיגמות [על עצמנו], מחשבות של הדימוי החיצוני שלנו ובלבולים כאלה, שהם שקרים גדולים כל כך!

אסכם את נקודה זו בתשובה אחרת שראיתי באתר:
"בפסח נקרא האדם לשאול את עצמו מחדש על עצמו. הוא נקרא להשתחרר מהמחשבות היומיומיות ששוצפות אצלו בראש בלי בקרה.
הוא נקרא לעצור ולהקשיב מחדש לשירת נשמתו, לשירת רצונותיו ומאווייו הכמוסים, לשירת האני המיוחד שלו, שרוצה שאת השירה שלו כל העולם ישמע.
להשתחרר. לבטוח בעצמו, לבטוח בה´, בטובו, לבטוח שמחכה לי רק טוב ממנו. שיאמר:

שום דבר רע לא יאונה לי – אני צריך רק להעיז, רק להתרחב טיפה, רק להציץ מעבר לחומות שבי…
לצאת מהמצרים אל המדבר, אל הארץ חסרת הגבולות, אל ארץ האמון שלי בעצמי ובטוב שמחכה לי, האמון במציאות חלקת האדמה שמחכה לי, אם רק אצא לחפש…".

[וחמישי אחרון – לצאת משעבוד]
כיום, לאחר הקמת המדינה כשזכינו "להיות עם חופשי בארצנו", עלינו לזכור ש[גם אנחנו] היינו עבדים וגרים במצרים.

לזכור שאסור להתייחס בצורה לא טובה או שונה לאנשים ששונים מאיתנו, ויש הרבה דוגמאות.
למשל: עולים חדשים, אנשים מעדות שונות, עובדים זרים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד המון…

ההגדה אומרת לנו בעצם, שחיוב זכירת יציאת מצרים והיציאה מעבדות לחרות – הוא גם [חיוב מוסרי].

[לסיכום]
החיוב להרגיש את יציאת מצרים [בעצמנו] נובע ממספר טעמים (וסביר שיש יותר):
יציאה לידי חובה ברגש (=בכוונה), יציאה מרגש העבדות, יציאה מעבדות החברה, יציאה מעבדות עצמו ויציאה משעבוד שמכוון למוסריות.

במידה מסוימת נוח להיות עבד להמשיך להיות מובל, ההפסד הוא אדיר, הכוחות האמיתיים נשארים רדומים. ויציאה לחרות הינה מאוד קשה – אבל אפשרית, ותוצאותיה שוות המון!

כולי תפילה שכולנו נצא לחירות אמיתית ושלמה מכל הבחינות.

שמחתי לעזור ואשמח לדעת אם באמת עזרתי, ואתה יותר ממוזמן להגיב לי למייל!

מעריך מאוד

דורון

dozkih@gmail.com