נתינה על חשבון עצמי. עד כמה?

שלום לך בחורה יקרה,
השאלה שאת מעלה היא שאלה משמעותית מאד!
אני חושבת שכל אחד מאיתנו מתלבט בה בשלב מסויים בחייו, וזה שאת מתלבטת בכך בשלב כל כך מוקדם בחייך מצביע על זה שאת בחורה מאד ערכית.
חשוב לך לתרום ולתת מעצמך, את עסוקה לא רק במעשה עצמו אלא, גם באיך לעשות אותו מה נכון יותר וכמה.
אני מאד מעריכה את העומק שבולט מההתלבטות שלך ואת הישרות. את מספרת בצורה כנה מאד על ההתלבטות שלך ועל התחושות שעולות בך, תחושות שהן לגיטימיות לגמרי ומראות על כך שיש בך משהו אמיתי ובריא מאד.
אני חושבת שישנו גבול עדין בין נתינה שהיא חשובה וערכית לבין מצב שבו את מזיקה לעצמך בעצם הנתינה.
בין זה לבין זה ישנו מצב שבו את לא באמת ניזוקה, אבל את כן נפגעת או נשארת עם תחושה לא נעימה.
(שזהו כן סוג של נזק, אם כי קצת פחות חמור…)
לעצם הדוגמא של אותו נכה או מקרים דומים- אכן יש פעמים שאנחנו עושים מעשה טוב, מעשה של חסד ובמקום לקבל הערכה, אנחנו מקבלים בדיוק את ההפך, זה יכול להיות ממש קשה. הנה, אני באה עם כוונה טובה, משקיעה מעצמי ומתאמצת ולא רק שלא מעריכים או מודים לי אני מקבלת סוג של יריקה בפרצוף. זה דבר שקשה להשלים איתו. מצד שני, כשאת בסיטואציה כזו, את יכולה להבין שהאדם מולך נמצא באמת במקום נמוך, מה שעושה את המעשה שלך נאצל יותר. אם תצליחי להכיל את התגובה הקשה הזו, המעשה שלך יהפוך יותר לשמה. יותר נקי. הרי תמיד שאנחנו עושים משהו, גם דברים טובים וחשובים מעורבבים שם כל מיני מניעים, חלקם אידיאליסטים וחלקם בשביל עצמנו, כדי שנרגיש טוב, כדי שיכבדו אותנו, וזה לא דבר רע. אם המעשה שלנו חיובי, גם אם המניע הוא לא זך וטהור זה בסדר, בסופו של דבר אנחנו בני אדם. אבל אם את עושה מעשה טוב כלשהו, ולוקחים ממך את החלק שלך, את החלק האגואיסטי שבמעשה, המעשה שלך הופך אידיאליסטי יותר, אפילו את התחושה הטובה עימעמו לך, בתגובה הפוגעת שקיבלת… זו באמת גבורה!
אם את מסוגלת להיות במקום כזה,שמצמצם את המקום האישי והפרטי שלך בתוך מעשים חשובים כאלה, אם את מצליחה לשמוח גם אם התגובה שאת מקבלת היא לא ראויה או משהו שלא היית מצפה לו, אשרייך!!!
את צדיקה גדולה וכך גם יהיה שכרך.
אך, אם את מרגישה שהמעשה הזה באמת פוגע בך, מחליש אותך ואולי אף מונע ממך את החשק להמשיך ולהוסיף טוב, לעזור ולסיע,אז באמת רצוי שתבחני את גבול היכולת שלך.
אין עניין לתת לאנשים לדרוך עליך ולפגוע בך, ואם כך את מרגישה אז עדיף שתמנעי ממצבים כאלה, יכול להיות שבהמשך החיים, ככל שתגדלי תרגישי אחרת, אבל כרגע הדבר הראשון בחשיבותו הוא התחושה והבריאות הנפשית שלך.
ולכן ההכרעה מה לעשות היא בידיך, עד כמה את מרגישה שהתגובה משפיעה עליך ומשמעותית עבורך. עד כמה את נמצאת כיום במקום שהיא חשובה לך. אני חושבת שחשוב לטפס בשלבים ולא לקפוץ קומות, גם אם תגובה פוגעת תמנע ממך לעשות ולעזור כפי שהורגלת זה בסדר גמור.
חשוב שתהיי מודעת לזה, למה שמנהל אותך ותבחרי בחירה אמיתית בהתאם למקום בו את נמצאת.
רק מתוך כך תוכלי בהמשך החיים להשתנות ולהשתפר [באמת] ולא כמשהו חיצוני שלא מחובר בצורה אמיתית למקום שאת באמת נמצאת בו.

כל זה נאמר למקרים שבהם יש אפשרות להכיל את הפגיעה ולבדוק אם אפשר להתגבר עליה.
הזכרת מקרה נוסף ואחר לגמרי שבו הפגיעה היא וודאית, ולכן גם לא מותרת הלכתית.
"אין אדם עושה מצווה על ידי עברה" הירידה הרוחנית בצבא היא דבר מוכח וברור,ומעבר לכך שזהו איסור ועצם עשייתו גורם למקום רוחני ירוד יותר,קשה מאד לבדוק באמת את הפגיעה הדתית ולכן כל השיקולים שכתבתי קודם לכן לא רלוונטים לדוגמא הזו.

אני מאחלת לך הרבה בהצלחה בבחירותיך,
ואת מוזמנת תמיד לפנות אלי בשמחה!
הלל.
hall.alis.77@gmail.com