קשה לי לישון באולפנה, ואני לא יכולה לעבור

שלום לך!
וואו, אשרייך שאת בעליית הנוער! זה בטח מאוד לא פשוט…
העלית שתי נקודות, שהן לא בהכרח קשורות אחת לשניה (ואולי כן…) . אשתדל להתייחס לכל אחת, ולשילוב של שתיהן.

נקודה ראשונה היא הקשיים השונים באולפנא. אני חושבת שבאופן כללי, לכל בן-אדם באשר הוא, כאשר הוא עובר לשלב חדש או מקום חדש, יש קושי מסויים לפחות בהתחלה להתרגל ולהסתדר. כמובן, שקשיים לא חייבים להופיע רק בהתחלה, והם יכולים להופיע בכל שלב, כדוגמת הקשיים שהזכרת- אם זה הקושי של השינה באולפנא, וההסתדרות עם חברות בכיתה, וחברות בפנימיה… וכמובן שיש גם את הלימודים הרגילים, הש.ב. והמבחנים… זה באמת לא כל כך קל. אבל, עם כל זה שקשה, לא בכל מצב בחיים שקשה לנו, הפתרון הנכון הוא לעבור מקום. לפעמים, גם אם נעבור, הקשיים "יעברו" איתנו אל המקום החדש כי אולי אלו קשיים שאינם קשורים במקום הספציפי שאת נמצאת, אלא משהו שקשור אלי, או משהו שאופייני לכל מקום אחר שאעבור אליו, והקושי יהיה ברמה כזו או אחרת בכל מקום שאהיה. אני לא אומרת את זה חס וחלילה כדי לייאש, אלא להיפך- כדי להבהיר שאולי לפעמים, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא דווקא להישאר, להתמודד, ולראות איך אני יכולה מתוך המצב הנתון ללמוד עוד דברים, ולפתח בעצמי עוד יכולות שלא הייתי יכולה לפתח לולא הייתי במצב הקשה.

אני חושבת ששלב ראשון בכל הנקודה הזו היא להאמין שה´ נותן לנו את הכוחות להתמודד עם הקשיים שנקרים בדרכנו, ולכן הכי חשוב זה [לא לפחד] איך בכלל אני אתמודד עם כזה דבר, אפילו הקשה ביותר! אנחנו מאמינים שהכל קורה בהשגחה פרטית, ולא "בטעות" הגעתי לאולפנא הזו, ואם יש לי קושי מסוים, ה´ נתן לי מראש גם את היכולות, הכוחות והאנשים שסביבי, וכולם ביחד יוכלו לעזור לי לצאת מאותו קושי למקום טוב יותר, ובנוסף גם אלמד משהו מההתמודדות הזו. הדוגמא הידועה לכך שה´ "מקדים תרופה למכה" זה הסיפור של פורים ממגילת אסתר- שה´ גרם לכך שאסתר תהיה מלכה לפני שנגזרה הגזירה על מנת שבבוא הזמן, תהיה בעמדה כזו שתוכל להציל את עם ישראל. אותו דבר גם אצלנו, רק ברמה האישית והפרטית. גם לנו יש מן "מלכה" משלנו, בצורה של יכולת/כישרון/רעיון או חברה/מדריכה/אחות, שה´ טמן אותה עמוק בתוכנו או שם אותה ממש לידנו, כדי שבשעת הצורך, היא תוכל להיות זו ש"תציל" אותנו, או לפחות תראה לנו את הדרך… כמובן שחשוב מאוד להתפלל על כך הרבה, ולבקש מה´ שיעזור לנו למצוא בנו את הכוחות, ובעז"ה גם שנרגיש את עזרתו.

מעבר לכך שאני חושבת שאי אפשר "לברוח" מהקושי, נראה לי שאפילו זה לא כל כך רצוי וכדאי. בגלל שבסופו של דבר, אם זה משהו שאצטרך להתמודד איתו, אגיע להתמודד איתו בשלב כלשהו, ואולי אחר כך זה אפילו יהיה לי יותר קשה. אז עכשיו, בתנאים שאני כבר מכירה ויודעת, צריך לחשוב ולחפש את הנקודה שממנה המצב ייפתר, או לפחות למצוא את הדברים שמהם אני יכולה להתקדם. וזה אפילו לא חייב להיות באותם תחומים. לדוגמא- אם קשה לי עם החברות, ההתקדמות יכולה להיות בכיוון כזה שבזכות זה אסגל לי איזה כישרון חברתי שלא היה לי קודם. אבל יכולה להיות גם התקדמות מסוג אחר- שאתחזק בזכות זה בתפילה, כי אתפלל על כך הרבה. העיקר לחשוב איך תמיד נוכל להתקדם מהמקום שבו אנחנו נמצאים 

כמובן, שזה לא אומר שנועדנו "לסבול" חס וחלילה. ולכן, מתוך כל מה שאמרנו עד כה, נראה לי שנכון בשלב ראשון לבחון כיצד ניתן להקל עלייך את המצב הנוכחי, ולגרום שאולי כן יהיה לך טוב באולפנא שבה את נמצאת. ובשלב שני לראות, אם יש ממש בעיה ספציפית, לנסות למצוא לה פתרון.

לגבי השינה באולפנא- אולי כדאי לנסות להפוך את החדר שלך ליותר "ביתי". כלומר, אולי להביא משהו מהבית כמו דובי/כרית קישוט/מראה/מנורת שולחן/וילון/תמונה שיעשו הרגשה של יותר בית בתוך החדר. דרך אחרת היא לנסות לקרוא ספר לפני השינה, שייתן לך עולם קסום להיכנס אליו, וגם חלומות מתוקים לחלום עליהם. אולי אפשר לשים קצת מוזיקה נעימה שאת אוהבת עד שאת נרדמת ולבקש מחברה שתכבה אחרי שתירדמי (או אם זה מפריע לך להירדם, אז קצת לפני השינה).
דבר נוסף, שהוא יותר עבודה על שינוי של כיוון המחשבה- אפשר לנסות לחשוב על כך שבעצם הבית שלי לא כל כך רחוק, ואם באמת אצטרך, אז ההורים שלי יבואו לפה תוך זמן קצר או שאני אלך לשם. דווקא המחשבה על הקירבה של הבית, יכולה להיות לך למשהו מרגיע. דבר אחר, אני לא ממש יודעת מה האולפנא שלך אומרת על הנושא וחשוב לברר זאת לפני כן (כי בדרך כלל צריך להתחשב גם בבנות אחרות), אבל אולי אפשר לבקש מהמחנכת/מדריכה/רכז פנימייה להשתחרר באחד מהימים. כלומר פעם אחת יותר מכולם, לתקופה מוגבלת. או לחילופין, לבקש מאחד ההורים או האחים לבוא לבקר פעם בכמה זמן. דרך נוספת, ( שחשובה בכל מקרה  ), היא להקפיד לומר קריאת שמע על המיטה. אני חושבת שתמיד הידיעה הזו, שאנחנו סומכים על הקב"ה שהוא איתנו בכל מקום, יכולה לתת מן הרגשה עוטפת, שאנחנו אף פעם לא לבד, שמועילה בכל מצב.

לגבי הקשיים עם החברה, לא ממש פירטת מה בדיוק נקודת הקושי. אבל אני מאמינה שבכל חברה, אפשר למצוא לפחות חברה אחת קרובה, שיהיה לך מה לדבר איתה, ושהיא תבין אותך ואת אותה. היא לא חייבת אפילו להיות ממש כמוך, לא בסגנון ולא בדברים אחרים. אבל חשוב להיות פתוחים לקבל אנשים שונים מאיתנו, ואז גם כנראה יקבלו אותנו. לא בטח שזה יהיה קל, אבל אני מאמינה שזה אפשרי. את יכולה אולי לנסות לפנות למדריכה של השכבה או למחנכת בשיחה אישית, ולשאול אותה אם יש לה עצה בנושא. אני מניחה שהיא מכירה את הבנות וגם את האווירה והמסגרת באולפנא, והיא תוכל להדריך אותך בצורה ספציפית איך לקדם את הנושא הזה.

במידה ולאחר זמן מסוים של ניסיון לקדם את המצב בכל מיני כיוונים ודרכים ובשיתוף של המדריכה והמחנכת, אם עדיין יישאר קושי או בעיה שידרשו זאת, אז אולי יהיה אפשר להעלות את הרעיון של להחליף אולפנא. וכאן בעצם מגיעה הנקודה השני שציינת והיא המצב הכלכלי בבית.

ראשית, אני חושבת שבאופן כללי, חשוב לראות את העובדה שאת לומדת כרגע באולפנא ממש כזכות. זה לא מובן מאליו, וגם זו הוצאה לא מבוטלת שעלייך להכיר טובה להורייך על כך. חשוב מאוד לחזק אצלנו את העמדה של הכרת הטוב להורים על כל מה שהם עושים בשבילנו. בעז"ה כשתגדלי ותצטרכי לנהל את תקציב המשפחה שלך, תראי עד כמה שהדברים מורכבים ולא פשוטים. עם כל זה, אני חושבת שבכל מקרה לכל משפחה, גם שלא קשורה לעליית הנוער, יש סדרי עדיפויות. ההורים מחליטים במה הם משקיעים את התקציב החודשי שלהם, על פי ההכנסות ועל פי הצרכים של בני הבית. כמובן, שהם שואפים להפיק את המרב עם מה שיש. ולפעמים, רוצים דבר מסוים מאוד, אך פשוט אין אפשרות לבית לעמוד בהוצאה הכספית, ולכן מתפשרים על אפשרות אחרת. שוב, לא תמיד האפשרות האחרת תהיה בהכרח רעה, וזה רק עניין של נקודת הסתכלות ומוכנות להתמודדות – שזה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה שעליה דיברנו. אבל יש פה נקודה נוספת שהיא שלפעמים זה לא שיש לי אופציה לעזוב או להישאר, ואני בוחרת להישאר, אלא המצב הכלכלי לא מאפשר לי לשנות ולעבור למקום אחר. אם זה כך, אז בעצם, אני במצב של חוסר ברירה ואני חייבת להתמודד, ולכן גם זה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה, אמנם לא מתוך בחירה, אבל אנחנו מאמינים שה´ בוחר בשבילנו את המצבים הכי מתאימים לנו, ולדרך שבה אנחנו צריכים לגדול ולהתפתח.

יכול להיות, שאולי לאחר שתנסי דרכים של התמודדות כפי שהזכרנו או דרכים אחרות דומות, ועדיין יהיה צורך או שתגיעי למסקנה יחד עם המדריכה והמחנכת, שיש צורך לעבור לאולפנא אחרת, אולי באמת אפשר יהיה לשקול שוב לפנות להורים. יכול להיות שעד אז המצב הכלכלי בבית ישתנה, ואולי הם יעשו סדר עדיפויות קצת אחר ויחליטו שהם שולחים אותך למקום חדש. כמובן, שיכול להיות שזה גם לא יקרה כך, ואז אולי יהיה צורך לעשות חשיבה מחדש על דרך להקל עלייך בנקודות הדרושות.

בכל מקרה, גם אם כן וגם אם לא, בעז"ה המצב שלך באולפנא ישתפר!
תאמיני שאת יכולה, ושה´ איתך, תתפללי על זה הרבה, ובעז"ה תמצאי את המקום שלך, שיהיה לך בו טוב ושהכי מתאים לך!

שיהיה המון בהצלחה!
הדס.
hershko.hadas@gmail.com