Menu
Menu
בתקופה הזאת מדריכים רבים מתמודדים עם אתגר קשה במיוחד: איך לשמור על קשר עם החניכים – מרחוק? מכיוון שאצלנו במוקד חברים מקשיבים – OU ישראל מתמחים בקשר מרוחק בשיחות עם בני נוער, נרתמנו למשימה וגיבשנו כמה תובנות בנושא, עבורכם המדריכות והמדריכים.
אפשר לומר שיש 3 שלבים ביצירת קשר משמעותי מרחוק: רגש, רצון, עשייה משמעותית. לפני שנתחיל לפרט אותם, נאמר כמה מילים על עצם יצירת המפגש המרוחק. לא רק בפן הטכני, אלא במהות: באיזה מרחב מנטלי אנחנו נפגשים עם הילדים והילדות.
ממש כמו בפרשה, גם אנחנו מצווים לצאת מאיזור הנוחות שלנו, ולנדוד (לפעמים רחוק מאוד) אל מחוזות הנפש של החניך. כל חניך – במחוזות שלו. לפני שמתקשרים או פותחים את שיחת הוידיאו, כדאי לקחת לעצמנו כמה דקות ולחשוב על החניך: מי הוא? מה הוא? מה קורה איתו? מה מעסיק אותו? מה מלהיב אותו? מה העדכון האחרון שקיבלנו ממנו בשאלות האלו? במילים אחרות, השיחה היא לא על מה שמעניין אותנו (ערכים, תורה, עזרה לזולת וכו') – אלא על מה שמעניין אותו (או אותה כמובן).
כשהחניך מרים את הטלפון – זה האות בשבילנו להרים את החניך. לרומם אותו, לחזק אותו, להתפעל ממנו ולהתלהב ממי שהוא! להתעניין מה חדש, איך הוא מרגיש, מה הוא עובר, מי מעצבן אותו ומי מפנק אותו. שיחה שמתחילה עם הרבה חיזוקים ו"הרמות" היא שיחה עם אופק. יכולים להתפתח ממנה דברים טובים!
אחרי שהרמנו קצת את מצב הרוח, והראינו לחניך שאנחנו לגמרי בצד שלו, זה הרגע שבו אנחנו שמים את עצמנו בצד – ומקשיבים. שואלים שאלות המשך, בלי לשפוט ובלי להיבהל, מתעניינים בדברים הקטנים בחיי היום יום, ומבררים מה מעסיק במיוחד את החניך. ובעיקר – איך כל זה גורם לו להרגיש, ואיך הוא היה רוצה להרגיש: טוב יותר? בטוח יותר? חזק יותר?
אחרי שביררנו קצת איך החניך מרגיש, אפשר למנף את הרגש המבורר הזה אל השלב הבא: הרצון. זה הגשר שבין הצורך – לבין המענה. בין הריק לבין האוויר שממלא אותו. וכמו הרגש, גם הוא דורש בירור משותף. המוח האנושי נוטה יותר "לזרום" ופחות להתמקד. כשיש רצון שמכירים בו באומץ, הזמן הופך למשאב במקום למשהו שצריך להעביר אותו. יש כרכרה שאליה אפשר לרתום את הסוסים העצבניים של הזמן והאנרגיה, וזה מוביל לסיפוק ולתחושת משמעות.
אז ראינו שהיכולת לעסוק ברגשות נותנת המון אוויר ושלווה. נותנת מקום לעצמי. בירור הרצון מאפשר לקבל החלטות לגבי האנרגיה שמשתחררת במפגש של העצמי עם הרגשות. ועכשיו הגענו לשלב השלישי: לתעל את הרגש והרצון – לעשייה משמעותית.
כדי להחליט בצורה טובה "מה עושים", כדאי לברר לפני כן "למה עושים". מה זה ישרת בנפש שלנו. ולכן אנחנו מתחילים את הבירור בשאלה "איך אנחנו מרגישים", ולא פחות מכך – איך היינו רוצים להרגיש. שמחים יותר? ערניים יותר? הכל מותר! אנחנו לא שופטים רגשות, זוכרים? ככל שמתברר המרחב הרגשי, מתחיל להתברר מרחב הרצון. כשלוקחים את שני המרחבים האלה בחשבון, אפשר להתחיל להציב מגוון רחב של אפשרויות לעשייה שמאוששת את הנפש, בולמת מחשבות שווא מדכאות, מייצרת חוסן נפשי, ומסייעת בהתמודדות עם מצבי דחק כמו זה תקופת הקורונה.
לסיכום: במקום ללכת לאיבוד בשיחות האישיות, כדאי לעשות שימוש ב 3 אבני בניין פשוטות שעוזרות לייצר ולשמר קשר, לחזק את האמון של החניך בעצמו, ולסייע לו לפתח מוטיבציה ואופק אופטימי. ואתם? הניחו את הטלפון, שתו משהו טעים, והמשיכו לשיחה הבאה. בהצלחה!