אבא שלי נפטר ואמא שלי מחפשת בן זוג..

שלום לך,
את מתארת התמודדות מאוד מורכבת,
הכאב על אובדן אביך עדין קיים, ומוחשי, הזכרונות עדיין חיים,
ואני מניחה שהגעגעים עדין קיימים ומורגשים אצל כולם,
ונשמע שנראה לך בלתי נתפס איך במציאות כזו אמך יכולה להתחיל לחשוב על קשר אחר,
על להכניס משהו אחר לחייה.
מישהו אחר.
זה באמת לא מובן.
לא מובן כי ילדים רוצים שהורים יהיו פנויים אליהם ואיתם,
ועוד יותר לאחר אובדן של הורה אחר.
לא מובן כי אולי את מרגישה הרגשה של נטישה כפולה- לכאורה למה גם אבא וגם אמא עוזבים,
ובעיקר לא מובן כי אנחנו לא באמת יכולים להכנס לתוך "נעליים וראש" של מישהו אחר.
אנחנו יכולים לדמיין איך הוא מרגיש ומה בדיוק קשה לו, ואיך נוכל לעזור לו,
אבל , באמת,
הוא נמצא במציאות שונה מאיתנו,
חווה את הדברים בצורה אחרת,
ולכן הצרכים שלו אחרים משלנו.
את כותבת על הריקנות שאמך מרגישה ועל כך שכנראה הטיולים והחוויות שאתם חווים ביחד לא מספיקים כדי להפיג את תחושת הבדידות.
יכול להיות שבאמת זה לא מה שחסר לה.
יכול להיות שחסר לה תמיכה של בן זוג,
מישהו לחלוק איתו מחשבות ורעיונות,
מישהו שיהיה איתה לאורך השנים הבאות (גם לאחר שתתחתנו ותבנו בית משלכם..)
או הרבה דברים אחרים שלא נוכל לחשוב עליהם.
קראתי לא מזמן טור בעיתון של מישהי שדיברה על נישואין שניים לאחר פטירת בעלה,
היא אמרה שזה לא שמה שהיה נגמר ונסגר,
שכאיל האהבה שלה לבעלה הראשון כבר לא קיימת.
היא אמרה שזה אף פעם לא יהיה ככה.
בעלה הראשון עדין חי ונושם בתוכה. חלק ממנה.
אלא זה אומר שיש לה עוד מקום לעוד מישהו.
שהלב שלה מספיק רחב ורוצה מקום לעוד מישהו.
אני חושבת שזה קצת דומה לכך שלאמא לעשרה ילדים יש מקום ואהבה בלב לכולם,
וזה לא שלב שלה מתחלק ל-10 ולכל אחד יש עשירית אהבה.
איך זה קורה בדיוק? איך מצליחים לעשות את זה?
אנחנו לא יודעים,
יכול להיות שזה מורכב יותר,
אבל זה לא במקרה.
כנראה שהכל מכוון ומושגח מלמעלה,
עם תוכנית אלוקית מדויקת לך,
מדויקת לאמא שלך, לאבא שלך ז"ל,
כל אחד עם המסלול והדרך שהוא צריך לעבור.
כתבתי את כל הדברים הנ"ל בליל הכיר את אמא שלך, ואותך,
וכמו שכתבתי למעלה אנחנו לא באמת יודעים מה השני מרגיש,
איך הוא חווה את הדברים ואיך הוא רואה אותם,
ונראה לי שמאוד יעזור לך ,
לאמך ולכל משפחתך אם תדברו על הדברים.
יכול להיות שאמך חוששת ולא יודעת איך להתחיל לדבר על הענין,
ואת מצידך לא רוצה ללחוץ.
צריך פה אומץ, נכונות וכנות.
אולי להתחיל במתב, בשאלה,
אבל אם תצליחו לדבר על הכל,
להעלות את החששות,
הרצונות והתקוות,
וגם הכאב והבדידות
אני בטוחה ומקווה שתוכלו לראות יותר את המקום של השני,
ומשם למצוא פתח להבנה משמעותית יותר.
אני מקווה שהצלחתי לתת קצת כיוונים,
את מוזמנת לפנות אלי למייל,
נעמה tepernaama@gmail.com