אבילות על אדם שנפטר

שלום רב,
שאלתך בהחלט מובנת, המת אחרי מיתתו מגיע ל´עולם שכולו טוב´, למת אכן עכשו טוב.
למה אנחנו מתאבלים אם למת טוב?

אם נחשוב קצת יותר השאלה תהיה קשה קצת פחות.

ה´ מנהל את כל העולם, ואנחנו מאמינים שכל מה שהוא עושה הוא עושה לטובה.
אדם שמאבד את כל רכושו צריך לשמוח או להיות עצוב?
ברור שלהיות עצוב, נכון? הרי כעת לא יהיה לו נכסים יהיה לו הרבה יותר קשה בחיים, אז מה אם נאמר לו שה´ עושה לו את זה לטובה? האם זה יגרום לו לא לבכות? בדרך כלל לא, זה אולי ינחם אותו קצת, ויעזור לו להתאושש מהמכה שספג, האמונה בזה שיש משהו מעבר לעולמנו הקטן תעזור לו לשרוד את המכה הכואבת ולהשתקם, ולהתחיל חיים חדשים.

אותו דבר לגבי אובדן של אדם קרוב, אדם קרוב נפטר, אנחנו מאמינים שטוב לו, יותר מזה, אנחנו מאמינים שה´ עשה את זה גם לטובה גם לאלו שפחות מרגישים את זה – אנחנו…
בדרך כלל זה הדבר הכי חזק שהכי עוזר לנו ומנחם אותנו, אבל מה לעשות כרגע אנחנו חשים אובדן נפרדנו ממישהו קרוב ויקר, שעזב אותנו להרבה זמן, וקשה לנו, ואנחנו מרגישים צער מזה, זה דבר טבעי ורגשי שצריך להיות, האמונה וההבנה שלמת טוב עכשו בהחלט מנחמת, אבל היא רק יכולה להקל על צער הפרידה ולא לבטל אותו.

בקצרה: הרגש הנפשי הטבעי הוא תחושה קשה, כי אנחנו חווים פרידה ואובדן, האמונה רק עוזרת לנו להתמודד עם זה, ולא מבטלת את כל רגשותנו הטבעיים.

בברכה
עקיבא
akivamakshivim@gmail.com