שלום וברכה,
יש לי שאלה שהעסיקה אותי בעבר, וחזרה להעסיק שנית..
כיצד אפשר לדעת אם אוהבים את בן הזוג?
כיצד אפשר להבחין האהבה היא עצמית או כלפי השני?
הרבה פעמים אני תוהה אם בדברים שאני עושה, אני עושה אותם מכיוון שאני אוהבת את חברי היקר, או שמא משום שאני אוהבת את עצמי.
האם לדעתך יכול להיווצר מצב שלאחר החתונה, בה הייתה ההרגשה שאוהבים את השני, המצב מתהפך?
כלומר, שכבר לא ממש אוהבים?
הייתי שמחה לעזור לי לעשות קצת סדר.
תודה.
🙂
שלום רב,
אני יכול לכתוב לך את דעתי בעניין.
קודם כל אינני יודע באיזה מצב את נמצאת אבל אם זה מצב של חבר וחברה זהו מצב מאוד בעייתי שצריך להתייחס אליו בנפרד ואני לא הולך להתייחס אליו.
אני מתייחס לבחור ובחורה שיוצאים [בגיל חתונה] וחושבים רק על חתונה כמובן.
אין שוני בהרגשה שבין אהבה אמיתית לאהבה עצמית, המשיכה לבן הזוג היא תמיד אותה משיכה, השאלה היא לא בהרגשות אלא באיך האדם תופס את חייו ואת האהבה.
אם אדם הוא אדם אגואיסט שאכפת לו רק מעצמו אז הוא אוהב רק את עצמו וימצא במישכה הזו רק מקום איך לתפח את עצמו.
אומנם אם האדם הוא אדם שיש בו צד של שלמות יותר גדולה, חיפוש השלמה וחיפוש הרחבה של חיים, אז הוא ימצא מתוך האהבה הזו השלמה בצד השני והוא יחפש באהבה הזו את הצד השני.
אם ניתן לזה משל.
אדם מרגיש משיכה ללימוד תורה. יש אנשים שלומדים תורה בשביל כבוד לא עלינו ויש אנשים שלומדים בשביל כסף ויש אנשים שלומדים בשביל ה'. זה איננו קשור לתורה – זה תלוי באדם.
ככל שהאדם יעבוד על עצמו להיות יותר בעל ענווה ויותר בעל רצון לשלמות הוא ימצא באהבה את הצד השני שמשלים אותו. הוא יחפש באהבה את הצד הזה.
כמובן זו עבודה של כל החיים אבל באופן עקרוני צריך שזה יהיה באופן בסיסי. אני מאמין שמי ששואלת כזו שאלה – יש בה את זה!!
צריך להיזהר גם שלא לבלבל.
כל אהבה בעולם היא בעצם לא סותרת את האהבה עצמית. כשאדם מתחתן הוא מוצא את עצמו – אומנם השאלה היא מה זה אני. כל העניין של אהבה זה שהאדם יגלה את האחדות שבעולם ולא שיאהב משהו אחר… אלא יגלה איך הכל חלק ממנו או הוא חלק מהכל…
אם אני זה אני ואפסי עוד , אז זה רע אבל אם אני מחפשת בעצמי שלמות יותר גבוהה, אם אני מבינה שאני זה גם בעלי, אני זו גם אשתי, אז זה אני טוב.
להפך כשאדם מתחתן אז הבעל והאשה הם לא שניים – הם אחד! זה אני אבל אני הפכתי להיות שניים.
כשאני תופסת שבעלי זה אני . לא באופן חיצוני אלא באופן פנימי.
אם אני נשארת אני ואני מחפשת שבעלי יתן לי משהו – משהו חיצוני , אז זה אהבה עצמית. אומנם אם אני מוצאת בבעלי את עצמי, עצמי יותר רחב זה כבר לא נחשב אהבת עצמי – זה גילוי האחד שבי ובבעלי!
כך גם אהבת ישראל. האדם לא צריך לבטל את עצמו בשביל לאהוב את עם ישראל האדם צריך לגלות שם ישראל זה הוא. האדם צריך להיות מוכן להרחיב את חייו ולגלות בתוכו חיים יותר רחבים .
אדם מתחתן אז הוא הופך להיות שניים , נולד לו ילד אז הוא שלושה ארבעה, החיים מתרחבים.
כשזה חיצוני, כשבן הזוג נותן לי משהו אז זה אגואיסטי, אני נשארתי אותו דבר והוא מביא לי משהו, אבל כשהאני שבי מתרחב זו לא אהבה עצמית , כל העניין של אהבה זה האחדות . שנינו הופכים להיות אחד. אני זה הוא והוא זה אני.
לכן אני חושב שאם מרגישים משיכה ורצון לחיות אחד עם השני כל החיים זה בעצם מראה שיש אהבה וזה מספיק. זה המפתח לאהבה אמיתית אומנם כדי לפתח אותה יש צורך לעבוד כל החיים ולהתקדם כל החיים.
אני מקווה שקצת עזרתי ואם יש עוד שאלות אשמח לענות,
אבי, wolfsonavi@gmail.com
