שלום רב =] יש ילדה בשבט שלי שאני אוהב אותה. ניסיתי הרבה פעמים לנסות להפסיק, חצי שנה אמרתי לעצמי שאני לא אוהב אותה באמת. אבל בשבוע האחרון היא פשוט לא יוצאת לי מהראש. אני יודע שלא צריך להיות לנו קשר של חברות ונראה לי שהיא לא יודעת אפילו שאני אוהב אותה, כי לא רציתי להציק לה… אבל יש לי בעיות אחרות (אני בן 13 וחצי) אבל אני אוהב אותה באמת לא בגלל החיצוניות ולא משנה מה אני מנסה להגיד לעצמי, היא לא יוצאת לי מהראש. אני אמור להישאר עם המחשבות עליה עד גיל שהקשר יהיה טוב? ועוד אני פוגש אותה כל פעם בסניף… תודה רבה אני =]
שלום אני.
טוב שאתה פונה לשאול ולהתייעץ, זה חשוב מאוד! בבקשה, אל תתבייש גם לגבי הבעיות האחרות שיש לך. בבקשה, אל תשמור דברים בבטן. (שמעתי ביטוי חביב: אנשים טובים לא שומרים בבטן דברים רעים.)
לעניות דעתי, נכנסת פה לתוך מערבולת רגשות של אהבה דמיונית. אין מדובר פה אפילו בחברות, (כשהיא בגיל צעיר או כשאיננה מובילה לנישואים) שפסולה אף היא (ועיין בקישורים למטה) אלא בדמיון של התאהבות.
רבים מאיתנו נוטים לדמיין דמיונות שונים על המון נושאים. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה מסוימת אותה הלב שלנו מרגיש, והולכים ומפתחים ומשכללים אותה אפילו עד כדי כך, שהיא הופכת למציאות, כביכול.
תוכל לשאול: "אבל היא לא יוצאת לי מהראש, סימן שזו אהבת אמת ולא דמיונות"? אלא מה, כח הדמיון הוא כל כך חזק עד כדי שהוא יכול להוביל את האדם באופן דמיוני הרחק הרחק מן המציאות.
הגברת הנחמדה שאתה [חושב] שאתה אוהב אותה, מי אמר שהיא אוהבת אותך? אולי היא מעולם לא העלתה זאת בדעתה? מהי הגדרת אהבה בכלל?
קשר זוגי הוא דבר מדהים. בשיתוף, בהבנה, בנעימות שבו, ברוך ובחביבות שיש בו. אהבה אמיתית היא לדעת לתת ולהעניק לבן הזוג – ללא כל רצון לתמורה. (וכמובן שבן הזוג השני, שואף אף הוא לכך – שאם לא כן, אין זה קשר זוגי אלא ניצול.)
לאהוב מישהו או מישהי, אין פירוש הדבר לאהוב את הדברים הטובים והכיפיים שבקשר, אלא לתת ולהעניק לו כל הזמן. הדברים הטובים באים כתוספת, בדרך של ממילא, ואינם עיקר הקשר כלל!
זה טבעי ומובן להתבלבל במושג האמיתי של אהבה. יש אנשים יותר גדולים ממך וממני גם יחד, שטועים בזה כל ימיהם. ויותר מכך, ישנו עיוות אדיר וגרוע לאין ערוך מכך: הפכו את התאווה הגשמית והנמוכה שבקשר הזוגי לשיא האהבה. פריצות, זנות וחוסר מוסריות הפכו לאהבה, ודי לחכימא.
[מי שאוהב את הנתינה שבקשר – הוא אוהב את זולתו.
מי שאוהב את הכיף שבקשר – הוא אוהב את עצמו.]
חשוב מאוד שאדם יאהב ויעריך את עצמו, בן אדם שאיננו כזה – נמצא בבעיה נפשית קשה שחייבת טיפול ועבודה עצמית רבה. כפי שכתוב "ואהבת לרעך כמוך", כך צריך גם "ואהבת לעצמך כמו את רעך". אהבה, אבל לא אגואיסטיות. אסור לאדם לחשוב שהוא אוהב את חבירו – ובעצם הוא אוהב את עצמו.
[אהבה עצמית – טוב וחשוב, אך לא לבלבל באהבת הזולת!]
עד כאן לגבי הנקודה הספציפית שהעלית כאן. לגבי חברות בגיל צעיר, (ועוד לא כמו שלך…) אני מפנה אותך לתשובות נוספות בנושא, אתה יכול גם לחפש במאגר השאלות, יש שם עוד המון בנושאים אלו.
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=90734
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=90493
הכי חשוב, להיות בשמחה! (זה תמיד טוב.) לזכור שאתה בן של מלך מלכי המלכים והוא אוהב אותך ורוצה להיטיב לך! וכפי שהזכרתי, בבקשה אחי היקר. אל תשאיר בעיות לעצמך, העולם מלא בעיות, אבל גם מלא באנשים שיכולים ורוצים לעזור ככל שניתן.
בהצלחה רבה,
אברהם.
לתגובות ממך ומהקוראים, וכן אם תרצה להמשיך ולדון בענין – אפשר דרך האתר או ישירות.
כתובת המייל שלי – bin725@Gmail.com.