אובדת עצות

שלום לך
השאלה שלך היא לא שאלה, 'מה לעשות' או משהו כזה, אלא זעקת כאב. דבר ראשון שאני רוצה לומר לך הוא שאהבה היא בהחלט כואבת לפעמים. אני לא מזלזלת ברגשות שיש לך, לא שוללת אותם ואומרת שזו אהבה בוסרית וזה שום דבר או משהו כזה. באמת כואב לך ואני באמת רוצה לעזור. נראה לי שמה שאת מחפשת זה דרך איך לעבור את התקופה הזו. אנסה לכתוב כמה הצעות ואני מקווה שהן תועלנה.
קודם כל תני לעצמך זמן להתרפא. פרידה היא דבר כואב. ממה שכתבת נשמע שהייתם בקשר מאד עמוק ורציני ופתאום כשאין את הקשר יש הרבה חושך. לזמן יש יכולת מופלאה לעזור בדברים האלה. פשוט תני בו אמון. אל תנסי בכוח רגע אחרי רגע לשאול את עצמך האם עדיין כואב אלא העסיקי את עצמך בדברים אחרים. לאט לאט הכאב יעבור, שלב אחרי שלב.
אחרי שהזמן ירפא קצת את הכאב את תוכלי לחשוב עם קצת יותר היגיון, ביותר רוגע, בלי שהרגשות יעוותו את כיווני המחשבה שלך. בזמן שאת חושבת בהגיון נסי לחשוב עם עצמך( או מישהו קרוב אליך) האם את באמת רוצה לוותר על הכול בשביל להיות לידו. את אומרת שאת רוצה לוותר על הכל אבל קריטי מאד להבין על איזה "הכל" את מוכנה לוותר. לוותר על עצמך זה לא כ"כ חכם. האם הדרך חיים שלך "דתי לאומי" זה חלק ממך ולותר על זה זה בעצם לוותר על עצמך? בזוגיות תמיד עושים ויתורים אבל יש ויתורים שהם כבר הרסנים. בנוסף בזוגיות מסוכן להיות במקום שבו אנחנו רוצים לשנות זה את זה. צריך לקבל כל אחד בכל חלקיו ואני מדגישה – לא לחשוב שאנחנו נשנה או שהשני ישתנה בשבילנו.
מתוקה, אני מבינה את הכאב והבלבול שלך אבל אינך צריכה להגיע להחלטה עכשיו . את צעירה החיים לפניך ואם זה הזיווג שלך בעז"ה עוד תפגשו. כמו שכתבתי את צריכה קודם כל להירגע קצת כדי להיות מסוגלת לחשוב בצורה נכונה, שקולה. כרגע את צריכה לטפל בעצמך, לעשות דברים שעושים לך טוב* תפנקי את עצמך, תעשי דברים שמחזקים אותך, תסתובבי עם אנשים שעושים לך טוב. תתרכזי בעצמך ולאט לאט את תחזרי לשגרה. הכאב לא יפוג כ"כ מהר, זה יקח זמן אבל תאמיני לי שאת תצמחי מכל העסק הזה. את תכירי יותר את עצמך, תדעי יותר מה לחפש, מי את ומי את רוצה שיהיה בן זוגך. אלו רק חלק מהדברים. . .
זכרי שטבעי מאד שתתגעגעי אליו. הוא היה מאד משמעותי בחייך. אל תנסי להתכחש לגעגועים. פשוט תעברי אותם בצורה הכי מוצלחת שאת יכולה.
שיהיה לאט ובהצלחה
אליעזרה