אולי התמכרתי לקשרים עם בנים?

שלום חברה יקרה!

ראשית, תודה לך על הכרת הטוב שלך…
והרבה תודה לכם השואלים- על כך שאתם שואלים ולא מוותרים! ורוצים את דבר ה´!

ובקשר לשאלתך,
אם אני מבינה נכון את דברייך, הסיפור שאת מביאה בפני הוא כזה:
בגיל מאוד צעיר היה לך קשר ארוך עם בן, הקשר הסתיים ממש לא מזמן.
ההחלטה לסיים את הקשר נבעה מתוך החלטה שכלית שאין זה הזמן המתאים לבניית קשר רציני-
שניכם מאוד צעירים ויודעים שלא לחינם ההלכה מנחה אותנו לא לעסוק בעניינים אלו בגיל צעיר, אלא רק בגיל יותר מאוחר, בו אנו כבר מגובשים ונמצאים בשלב בו אנו מסוגלים להכיל נכון אדם אחר בחיינו, ולבנות קשר אמיתי למטרת נישואין.

הפרידה הזו יצרה אצלך בנפש כל מיני תחושות:
למרות שאת יודעת מדוע הפרידה הזו היתה חייבת לקרות, מאוד קשה לך להתמודד איתה-
וזה מאוד טבעי וברור, זה קורה לכולם!
הגעגועים תוקפים אותנו, הצורך לשתף מישהו באופן קבוע, הצורך בתחושת הביטחון שקשר מקנה, הידיעה שיש אדם שמפרגן לי, מעריך אותי ואפילו מרגיש כלפי רגשות עמוקים- כל אלו עושים לנו טוב, וברגע שהקשר מסתיים , גם מהסיבה הכי נכונה והכי הגיונית שיש, עדיין הקשר חסר לנו…

נדמה שתחושת החיסרון שפקדה אותך לאחר שהקשר הסתיים הביאה אותך לידי מסקנה ולידי מעשה:
1.המסקנה שהגעת אליה ואני מצטטת:
"הרגשתי כאילו שאולי לא באמת אהבתי אותו (כמו שהייתי בטוחה) ואולי פשוט.. התמכרתי אליו!"
מה את בעצם אומרת במילים אלו?
שנתיים שלמות ניהלת קשר לא מתוך אהבה לאדם שאיתו היית, אלא משום שהוא מילא צורך שלך.
איזה צורך?
צורך בביטחון, באהבה, בידיעה שיש אדם כאן לצידי ועוד… כולנו זקוקים לזה!
אלו תחושות אונבריסליות, מאוד מוכרות לכולנו….
את קראת לזה התמכרות, אני חושבת שהתמכרות היא מילה חריפה מדי, ואני בוחרת לקרוא לזה צורך.
שלא תחשבי חלילה שאני מאשימה אותך! זו ממש לא כוונתי.
כשאנו נמצאים תוך כדי קשר לא תמיד אנו מודעים לסיבות שבגללם אנו נמצאים עם האדם הזה, בייחוד לא בגיל כל כך צעיר כמו שאת היית. מאוד קשה לנו להיות כנים עם עצמנו ולומר באופן אמיתי:
אני נמצאת עם האדם הזה כי אני זקוקה לדעת שיש משהו בחיי שנותן לי ביטחון, ולא באמת כי אני חושבת שהאדם הזה מתאים לי ואני אוהבת אותו…
זו תופעה נפוצה, הרבה פעמים אנחנו מצויים בקשר מהסיבות הלא נכונות…
יש צורך במודעות עצמית מאוד גבוהה בכדי להבין זאת במהלך קשר, את לפחות הצלחת לגלות זאת לאחר שהקשר הסתיים, ועל כך יישר כוח גדול!
המודעות העצמית שלך פשוט מרשימה, ישנם אנשים אשר גם בגיל הרבה יותר מבוגר לא היו מגיעים לתובנה הזו…
ואל תכעסי על עצמך שרק לאחר שהקשר הסתיים הגעת למסקנה הזו, תשמחי על כך שתדעי להשתמש בתובנה הזו בע"ה בעתיד.

2.המעשה שאליו הגעת הוא:
ואני מצטטת: "בזמן שלא דיברתי איתו יצא לי לדבר הרבה מאד עם מישהו אחר, בעיקר במכתבים וכאלה,
ופתאום הוא התחיל למצוא חן בעיני".
במילים אחרות- מצאת את עצמך שוב בקשר עם בן אחר…
מבלי להתכוון ולרצות בכך במודע, הנה את שוב בקשר ואולי גם זה מהסיבות הלא נכונות???

אז אולי המסקנה המתבקשת מכל הנ"ל היא שאת פשוט חייבת קשר בחייך?
אולי את מכורה להרגשה שקשר עם בן המין השני משרה?
ואולי יקרה לך הדבר הגרוע מכל-
תתחתני עם אדם מסוים רק בגלל שתהיי מכורה לרעיון הקשר ותמצאי את עצמך עושה את טעות חייך???
ולבסוף את שואלת:
איך אני יכולה לשנות את האופי הזה?!

נפתח בכך שאת יכולה להרגע! את בסדר גמור!
את לא חייבת קשר בחייך!
את לא מכורה לקשרים!
בע"ה אין שום סיבה שתעשי החלטה לא נכונה בבחירת בן זוגך לחיים!
ואינך צריכה לשנות את אופייך חלילה!
הדבר היחיד שמצריך שינוי, ונעשה מהסיבות הלא נכונות הוא-
עצם זה שכרגע את נמצאת בקשר עם משהו אחר.

הצלחת ב"ה להגיע לרמת מודעות גבוהה שאפשרה לך לראות שהקשר הקודם שהיית בו לא נבע מהסיבות האמיתיות, ולא רק בגלל האדם שאיתו היית בקשר, אלא משום שבגיל כה צעיר, אנו לא בנויים לניהול קשר בצורה הנכונה, אז השתמשי בהבנה הזו גם עכשיו, לא לחינם הקב"ה הוביל אותך למקום הזה.
הקב"ה מגלה לנו דברים על עצמנו, מקרב אותנו יותר אל האמת ואל עצמנו, מחובתנו להשתמש בכך.
לעניות דעתי, הדבר הנכון ביותר לעשות כרגע הוא להפסיק את הקשר הנוכחי, עם כל הקושי שכרוך בכך, ואין לי ספק שיש לך את הכוחות לעשות זאת.

כתבתי קודם: "ניהול קשר בצורה נכונה"- למה אני מתכוונת נכונה?
קשר שבו שני הצדדים מגיעים ממקום של היכרות עצמית, של שאיפות פחות או יותר ידועות מראש (כמובן שיש דברים שמשתנים ואין לנו יכולת שליטה עליהם…), קשר שבו אנו נמצאים ברמת מסוגלות של נתינה אחד לשני, קבלה אחד מהשני מהסיבות הנכונות ולא מתוך תלות רגשית ברעיון הקשר.
כמובן שגם בקשרי נישואין קיים המימד של תלות רגשית, אי אפשר בלי זה, אך לא עליו מתקיים הקשר, אלא הקשר נובע ממקום יותר עמוק ואמיתי של השתייכות אחד לשני מתוך שאיפה לעשות טוב יותר לנו ולעולם. היכולת לנהל קשר כזה מגיעה רק בגיל יותר מאוחר, לאחר שהבניה העצמית כבר נמצאת בשיאה. בע"ה בבוא היום את תרגישי בכך, ותראי שאינך מכורה לקשרים, אלא פשוט נכנסת לקשר בשלב החיים הלא נכון…
ובהקשר לצורך בבטחון תשאלי את עצמך מדוע זה חסר לך וכיצד את יכולה למלא את הצורך הזה בדרכים אחרות…

המון הצלחה בהמשך הדרך!
כל הטוב שבעולם!
אשמח לשמוע ממך בעניין זה ובכל אשר תרצי.
מור
morselaa@gmail.com