אומרים לי שאני דוסית

שלום,
קראתי את המכתב שלך והבנתי את הרגשתך.
אשרייך שאת רוצה לקיים מצוות בצורה רצינית ואמיתית. וכל הכבוד שכבר בגיל כזה אכפת לך כל-כך.
הזדהיתי מאד עם שאלתך אם ואיך להעיר לבנות, כי גם אני מוצאת את עצמי בהרבה סיטואציות, עם חברות שלא תמיד חשובים להן הדברים שחשובים לי בנושאים האלה. אשמח לשתפך במסקנות אליהן הגעתי מנסיון:
הרבה פעמים לא כדאי להעיר כיוון שממילא הדברים לא ישמעו וידועים דברי חז"ל ש"כשם שמצווה לומר דברים הנשמעים כך מצווה שלא לומר דברים שאינם נשמעים". לא שייך להעיר כאשר סביר/ודאי לא ישמעו להערה והיא עלולה רק לגרום ל"אנטי" ולכך שגם בפעם אחרת מראש לא ירצו לקיים את ההלכה. אומנם, יש מצוות תוכחה, אך רק כאשר יש סיכוי רב שהיא תשמע ותתקבל.
באמת זה לא נחמד שמעליבים אותך ומזלזלים בכך שאת רוצה להקפיד במצוות. צריך לזכור שלא לכל דבר צריך לענות, כשסתם מתריסים כדי להתווכח לא צריך לענות כי זה סתם גורם למריבות וחבל. אני התרגלתי כשהייתי בגילך לענות [לעצמי] על משפטים מסוג "איזו דוסית" בחזרה "כן אני דוסית". כל הביטויים האלה (דתי, חילוני וכו') הם מאוד בעייתיים. אבל אם לדעתן "דוס" הוא מי שרוצה להקפיד במצוות, אז אני רוצה להיות כזו. לא צריך, חס וחלילה, להיכנס לעימותים וויכוחים הדדיים, וגם לא לחוש עליונות על בנות אחרות בגלל שיש לך יותר רצון ומודעות להקפיד במצוות. אבל את צריכה להישאר חזקה בעמדתך, לא להתבייש בכך שאת מקפידה וכמובן שלא להיכנע ולעשות דברים שמנוגדים להלכה או שאת לא מסכימה איתם רק בגלל החברה. (כמו בסיפור שלך: גם אם לא הצלחת לשכנע אותן לא להופיע בצורה לא צנועה וודאי שאת לא תופיעי כך).
עוד דבר שלמדתי הוא שהדרך הכי טובה להשפיע בעניינים כאלה היא ליזום בעצמך לדוגמא: להציע רעיון מתאים וצנוע לשמח בבית חולים כדי שלא " יצטרכו" לעשות זאת בצורה לא מתאימה. ויותר מזה- לטווח הרחוק: מעצם כך שאת תקפידי על ההלכה בשקט, בלי לעשות עניין, זה משפיע. לפעמים לוקח זמן, אבל רואים שהרבה אנשים מתקדמים, ודווקא מכך שיראו אותך מתנהגת בצניעות בלי לכפות את זה עליהן יתכן מאד שהן גם ילמדו להקפיד יותר.
ושוב, בהרבה ענווה כי לכל אחד יש מצוות שיותר קשה לו מאחרים, ואנחנו לא יודעים מי יותר טוב מאחרים אצל הקב"ה.
ולשאלתך השנייה: תנסי, אולי קצת בהמשך, יותר קרוב לתקופת ההרשמה לאולפנות, לדבר עם הורייך, להבין למה הם מתנגדים לכך שתעברי אולפנא, ולהסביר להם בצורה מפורטת, [מכובדת ונעימה] למה את כל-כך רוצה לעבור. הרבה פעמים זה מה שהכי נכון- לדבר אם ההורים גם אם זה לא ישנה את המצב.
את כותבת שבאולפנא השנייה את תתחזקי יותר מבחינה רוחנית. אני מבינה אותך, אבל אם את חושבת באמת שאין סיכוי שהורייך יסכימו, נראה לי, שאת צריכה לצאת מנקודת הנחה שתישארי באולפנא שאת עכשיו בה שבעצמך כתבת שהיא אולפנא טובה. אבל תמיד, בכל מקום שאדם נמצא, הוא צריך לחשוב "איך במקום הזה, במצב שבו אני נמצא עכשיו, אני עובד את ה' בצורה הכי טובה שאני יכול?". גם אם נראה לך שבאולפנא אחרת יהיה לך טוב יותר, את צריכה באולפנא שבה תהיי להתחזק בעבודת ה' כמה שיותר. ולא כדאי שזה ישמש לך תירוץ "לחפף" במצוות , לומר "אם הייתי באולפנא השנייה הייתי צדיקה יותר, הייתי עובדת יותר על המידות".
יחד עם זאת, לא מזיק לומר מידי פעם להורים על הרצון שלך, אולי זה ישפיע…
זכרי תמיד לשמוח איפה שאת נמצאת ובמה שאת עושה, ולהתקדם בעבודת ה'.
הרבה הצלחה ושמחה!
את מוזמנת כמובן לפנות שוב בעניין הזה ובעניינים אחרים.
חיה.
haya656@shoresh.org.il