האם יש בעיה של בית ספר מעורב של חרדים ודתי לאומי יחד? מה החסרונות ומה היתרונות? ולמה עמ"י כל כך מופרד אחד מן השני ולא מתקרבים אחד לשני הרי כולנו עם אחד?
שלום רב
אני שמח לראות את הרצון הרב לאחדות ישראל ואת ההרגשה שאנו עם אחד, וממילא נובעת מכך השאיפה לאחדות בין עם ישראל, ובטוחני שהרצונות הגדולים האלו, בסופו של דבר ישפיעו ויקדמו את המצב בעם ישראל לאחדות גדולה מתוך אהבה גדולה ושהאחדות תוביל את עם ישראל לגאולה השלמה במהרה בימנו.
לצערנו הרב, עדיין לא הגענו למצב זה, ועדיין המחלה של הגלות מחלחלת בנו, ופוגעת בחלקות טובות מאד בעם ישראל, וללא ספק שהפירודים פוגעים מאד, ואנו תפילה שיתבטלו מהעם.
כאשר אנו מתבוננים במצב של העם, איננו יכולים להתכחש למציאות הנגלית למול עינינו, שהמרחק בין הציבור הזה לבין הציבור האחר, הוא גדול, והוא מקיף חלקים רבים באורח החיים ובהשקפות, ולכן הנסיון לטשטש לא יביא לאחדות.
לפעמים השאיפה לאחדות נותנת רושם שאפשר יהיה לתקן את הכל עם הרצון הטוב בלבד, אך צריך לדעת שתיקון איננו מסתפק ברצון אלא הרצון צריך להוביל תהליך של תיקון, תהליך הבנוי על שכל ועל רגש, על שאיפות ועל השקעה רבה, שאודה על האמת שאין לי תשובה ברורה כיצד לעשות את כל השלבים האלו באופן הטוב ביותר, אלא אני הקט גם כן משתדל לברר את הדברים, משתדל במה שאוכל לעזור, אך יודע אני שידי דלה מלעזור בתהליכים עמוקים כל כך, וכלליים כל כך בעם ישראל, אך פטור בלא כלום אי אפשר, שאנו מרגישים שקול ה´ קורא אלינו לפעול אתו בכל הדברים החשובים האלו, לקרב את ישראל איש למשנהו ולקרב את ישראל אל אביהם שבשמים.
יודעים אנו שהקירוב דורש שינויים גדולים, שהציבור הרחב מתקשה לקבל אותם ולשנות את כל אורח החיים. במשך הגלות עם ישראל היה במצב שכל עיסוקו היה בתורה וכו´, וכל הבנין של הגאולה דורש תפיסה אחרת, התייחסות אחרת לכל המציאות, ואף שינוי מעשי בלימוד ובדרך החיים.
דבר ראשון שאנו צריכים להפנים אצלינו ולשדר אותו, וממילא כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ואף אחרים יקלטו ויתחברו לכך וישדרו בעצמם וכן הלאה, זה הרגשת האחדות, הרגשת השייכות והאהבה. למרות השוני והדרך השונה בדברים רבים, לזכור שאנו אוהבים את כל ישראל ובמיוחד את אלו שמשתדלים לקיים תורה ומצוות, באהבה עצומה, ולכן כל ההבדלים לא יטשטשו כלל את האהבה העצומה הזו. זה צריך להיות הבסיס של הכל.
כאשר התחושות של ההבדלים ושל המחלוקות, מקבלות משמעות גדולה יותר ויותר, ממילא הרגשת הריחוק גודלת והקושי לאחדות נהיה גדול לאין ערוך. לכן חשוב למעט במחלוקות, למעט בתחושת השוני ולהדגיש את האחדות כמה שאפשר.
לאחר מכן, כאשר תחושת האחדות למרות השוני תהיה גדולה, אפשר יהיה גם לראות את היופי של השוני, את היופי של היתרון של כל דרך ביהדות, לכבד ולהעריך, וממילא לתמוך בשני בדרך שלו. במצב זה באמת יהיה אפשר להקים מוסדות עם אחדות, לא אחידות אלא אחדות אמיתית.
חשוב לדעת, שאנו צריכים לשאוף לאחדות ולא לאחידות. השוני איננו מהוה סיבה אמיתית לפירוד, אלא מה שמתווסף לשוני הוא שגורם לפירוד. השוני הוא דבר חשוב וטוב, וכאשר יודעים להופיע אותו באופן הנכון ממילא הוא רק מוסיף באחדות. לפעמים אנו חושבים שהאחידות, שכולם יהיו אותו הדבר, כולם יחשבו באופן אחיד וישאפו באופן אחיד, זו תהיה האחדות, אך באמת אין זו האמת. האחידות רק פוגעת בחיבור הפנימי, שכן משתדלים לאחד את החיצוניות, ובסופו של דבר הפנימיות נשארת שונה מאד.
כאשר לא מחפשים את האחידות החיצונית, אפשר להתמסר אל החיבור הפנימי, ואז מגלים שהחיבור הפנימי הוא העיקר, והשוני החיצוני רק מהוה הדר לישראל, שהשוני גורם לפאר גדול של בנין שלם של שוני ושל אחדות פנימית. וכל השוני רק מביא לשלמות.
כאשר נדע להתעלות מהקטנות של הדברים נוכל לקדם את עם ישראל לקראת האחדות שלו המצופה כל כך. לכן חשוב ביותר שנתחזק כיום באהבה לכל אחד ואחד מישראל, לא נבוא בטענות אחד על השני על שאין הוא מספיק שואף לאחדות, אלא נפעל בעצמנו, נתקן את עצמנו ובכך גם נתקן את עם ישראל כולו בעז"ה.
נראה שעוד דרך גדולה לפנינו, אך צריכים אנו לזכור שאנו צריכים להשתדל וכאשר נשקיע באמת, ה´ יעזור ונזכה להגיע אל התכלית.
בברכת הצלחה רבה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il
