אחוז אחד של ספק לא פוטר ממצוות?!

שלום לך,
שאלתך יפה ומעניינת ומעבר לכך היא גם נכונה מאוד. אם האמונה שלנו היתה מבוססת על סיכויים וסטטיסטיקות, היא היתה חלשה ומסופקת. אסביר למה אני מתכוון.
פעם היה פילוסוף ומתמטיקאי מפורסם הנקרא פסקל. הוא העלה טיעון מאוד מעניין והוכיח מבחינה מתמטית מדוע עלינו להיות דתיים. הוא אמר שישנן סך-הכל ארבע אפשרויות:
1. יש אלוקים ואני דתי.
2. יש אלוקים ואני לא דתי.
3. אין אלוקים ואני דתי.
4. אין אלוקים ואני לא דתי.
אם יש אלוקים ואני דתי – הרווחתי! אם אין אלוקים ואני לא דתי – גם הרווחתי. אם אין אלוקים ואני דתי – אמנם לא הרווחתי, אך לא סבלתי כ"כ הרבה. סוף סוף הדתיים לא נראים מסכנים כ"כ… אבל, הוסיף פסקל, אם יש אלוקים ואני לא דתי… אני הולך לחטוף… והנה – הוכחה מתמטית שמבחינה סטטיסטית כדאי לעבוד את ה'!
האם ניתן באמת לעבוד את ה' כך? האם ניתן לקחת תפוח ולברך: "ברוך אתה ה'" (כמובן, אם אתה אכן קיים), "אלוקינו מלך העולם" (אם אתה באמת אלוקינו ויש לך מושג מה קורה עם העולם), "בורא פרי העץ!" (אולי בעצם לא?). אמונה כזו מנותקת מאוד מאמונה באלוקים חיים, חסרת עוצמות רוחניות, חלשה ומחלישה. האמונה צריכה להיות ודאית וברורה, בלי ספיקות.
"האמונה אינה לא שכל ולא רגש" (מאמרי הראיה עמ' 70). אמנם השכל והרגש הם כלים לבירור והעמקת גילוי האמונה, אך לא מבססים אותה ובודאי שאינם יוצרים אותה. ומדוע לא? מכיון שהרגש משתנה, לא יציב, מתחלף מאדם לאדם ומרגע לרגע. הוא יכול להיות מאוד עוצמתי, אך יכול להיות חלש ביותר ואף להעלם.
וכן האמונה אינה שכל. היא אינה הוכחות שכליות. אמנם השכל יותר עליון מהרגש, אך לא די בו. כל הוכחה שכלית ניתן לפרוך, כפי שכבר נעשה בהיסטוריה. וגם אם מצאנו הוכחה נפלאה שעדיין לא נמצאה לה תשובה, מנין לנו שלא תימצא בעתיד? ושוב אנו חוזרים לחוסר ודאות וספיקות.
האמונה אינה שכל גם מפני שלא ניתן, ואף ילדותי לנסות להגדיר את האינסופי, האלוקי והבלתי מוגבל במוח אנושי, סופי ומצומצם. "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", אין שום הבנה באלוקות. וכבר אמר הרבי מקוצק שהוא לא מאמין באלוהים כזה שניתן להבין אותו ולתפוס אותו בשכל.
סיבה נוספת לכך שהאמונה אינה שכל היא מפני שהשכל הוא "יבש" ו"קר". אלוקים חיים הוא אלוקים שכל התשוקות בוערות אליו, הוא אלוקים שמחדש כל רגע ורגע את העולם ואת האדם, מפיח בו חיות, תקוה, אושר ועונג נצחיים, הוא אלוקים שמוכנים למסור את הנפש עבורו (ספר הכוזרי מאמר ראשון פסקה ב ורמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ה). השכל לא יכול למלא את ההשתוקקות הזו לאלוקים.
אם כן, מהי האמונה? האמונה היא בעצם החיים שלנו. הקב"ה מחיה את כל המציאות בכל רגע, ובתוך כל הבריאה הגדולה גם האדם הפרטי מקבל חיות מה'. הנשמה שבו היא נקודת הקישור שלו לאינסוף ברוך הוא, היא חלק אלוה ממעל, וזו היא האמונה! אם אדם חי – זה אומר שהוא מאמין. מדוע? מפני שהאמונה היא הקשר בין האדם לבוראו. אדם חי קשור בעל כרחו לאלוהיו, שהרי הוא מחיה אותו והוא הנותן לו את האפשרות להתקיים.
על גבי בניין זה, בא תפקידם של הרגש והשכל. על מנת שאדם יעמיק בתוכו ויגלה בעצמו את האמונה המפעמת בו, הוא צריך לברר בשכלו, עד כמה שניתן, את אותו קשר לאלוקים. משל למה הדבר דומה? לגלי רדיו הנמצאים באויר בכל רגע נתון. אדם הפותח את מקלט הרדיו אצלו בבית לא יוצר גלים חדשים, אלא גורם לאותם גלים הנמצאים כבר באויר שיבואו לידי ביטוי במקלט שלו. כך היא האמונה. ככל שנפתח אצלנו את המקלט, ככל שנברר יותר בשכל ונרגיש בלב את האמונה, כך היא תתגלה בנו ביתר עוצמה.
השאלה שאדם צריך לשאול היא לא "מה יעשו לי בשמים?" או "האם יפטרו אותי מעונש אם בררתי ולא הגעתי למסקנה ברורה?", משום ששאלת השכר והעונש אינה המטרה שאנו צריכים לשים מול עינינו. הבירור שאדם צריך לעשות עם עצמו הוא עד כמה הוא מגלה את האמונה שבו. עד כמה הצליח להביא את העולם הבא שלו לתוך העולם הזה. עד כמה הידק את הקשר שלו ליוצרו וניסה להשיג את מטרת קיומו.
כדי לברר את האמונה בתוכנו יש להתחבר להיסטוריה הישראלית. לשם כך כתב ריה"ל את ספר הכוזרי. ספר הכוזרי לא עוסק בהוכחות שכליות אלא בחיבור של עם ישראל לאלוהיו, חיבור המתחיל בבחירת ה' את עמו ומתגלה בשיאו במעמד הר סיני. עלינו ללמוד את ההיסטוריה שלנו, לברר אותה ולהעמיק בה, וע"י כך להתחבר אליה. יש ללמוד אמונה וכל הזמן להכנס פנימה בקודש, לאט לאט, שלב אחרי שלב. כדאי מאוד ללמוד את ספר הכוזרי ועוד ספרים רבים של ראשונים ואחרונים, לשמוע שיעורים ולקבוע חברותות באמונה, לשאול ולא לוותר.
בעז"ה נזכה לודאות של אמונה.
בהצלחה רבה,
איתי.
itaituch@gmail.com