אחותי לא מתלבשת בצניעות. איך להשפיע?

שלום יקרה!

לפני הכל אני רוצה להגיד לך- אשרייך! גם על הדאגה האמתית לאחותך. נשמע שאת דואגת לה לא מתוך רצון ´לתקן´ את העולם, אלא מתוך אכפתיות. ולא פחות מכך- על הבחירה הלא פשוטה בכלל שלך, להתחזק, ללכת צנוע יותר.

אני רוצה להתייחס לשני חלקים בשאלה שלך, כל חלק הוא מורכב וחשוב, ואני אשתדל להתייחס לכל אחד בנפרד: צניעות ותקשורת. המשותף לשני החלקים הם שכל אחד מהם הוא בחירה יום יומית. כל יום אנחנו צריכים לבחור ללכת צנוע, כל יום אנחנו בוחרים לקבל גם את השונה ממנו, להכיל את זה שבעל דעות אחרות מאתנו. זה לא משנה מי אנחנו, בני כמה, או אם נולדנו בדעה מסוימת או עברנו תהליך כדי להגיע אליה. מה שכן- את בחרת להתמודד איתן, וזה הצעד הראשון והגדול.

נתחיל בחלק ראשון: [למה אחותי לא משתדלת ללכת צנוע? למה היא לא מבינה כמה שזה חשוב?]
ננסה לחשוב קצת בראש שלה, תלמידה בת 13.
טקס האוסקר, אירוע ברמה בינלאומית שכולם מדברים עליו. הזוכה המאושר יזכה לקבל את הפרס אליו הביתה, וגם הרבה כבוד. אבל על מה מדברים בעיתון? של מי יהיו התמונות? בדרך כלל יציגו לנו את המתלבשות הטובות ביותר, וכמובן, גם את המתלבשות הגרועות ביותר, אלה שממש לא ברור מה חשבו לעצמן שלבשו שמלה כזו. הרבה אנשים לא יתעמקו באיזה סרט קיבל את פרס האוסקר היוקרתי, או איזה שחקן קיבל את פרס השחקן של השנה, אבל ניחושים על מה תהיה האופנה השנה ומה יהיה הצבע שנלבש? תוכלי לקרוא בלא מעט עיתונים.

הבגדים הם עניין מדובר מאד, אנחנו נותנים להם משקל רב, בבחירת החברים, בשפיטת אנשים, מה הם לובשים? זה לא רק האם הבגד שלהם נקי או מלוכלך, אלא האם הבגדים מתאימים למה שאני מגדירה כ´אופנתי´? מה נחשוב אם מישהי שפגשתי עכשיו לבושה כמו סבתא שלי? בכל גיל יהיה לנו משהו להגיד עליה. גם אם כבר התבגרנו והבגדים הם לא הדבר הכי מרכזי מבחינתנו, לפעמים נטעה וניפול ל"הדבקת תווית" בגלל הבגדים. וכשאנחנו שופטים אחרים בצורה כזו, נניח לעצמנו שאחרים שופטים גם אותנו ככה, לפי איך שאנחנו לבושים, ונתעסק בבגדים של עצמנו יותר ויותר.

העניין מתעצם כשאנחנו בונים את האישיות שלנו, את המעמד החברתי שלנו. הפחד מדחייה חברתית, שיחשבו שאני ´מוזרה´, הוא עצום בשלב זה של החיים, בדרך כלל בשלב התיכון, אף אחת לא רוצה להיות משונה, כי אז מי תרצה להיות חברה שלה? מי תרצה להיחשב כ´דוסית´ יותר מכולן? הכי מרובעת? האם ילדה בגיל רגיש כזה מוכנה לקחת את הסיכון שיכניסו אותה למשבצת הזו? אני לא יודעת מה סטנדרט הצניעות המסוים שלך, או הסטנדרט שנחשב "רגיל" אצל אחותך והחברות שלה, אבל הקונפליקט הזה קיים בכל חברה. גם באולפנה הכי ´דוסית´ יהיו פחדים של "להיות הכי דוסית". מאוד ייתכן שדווקא מתוך התהליך שאת עברת את יכולה להבין את המחשבות של אחותך יותר טוב מכולם, בין אם את החשש מ´מה יגידו´, או את הרצון להיות כמו כולם.

[איך אפשר שתהיה תקשורת טובה עם אחותי למרות שאנחנו לא מסכימות כרגע בעניין הצניעות?]
אולי השאלה על הדף נראית מוגזמת. על הדף קל לנו לראות ולהגיד שהרי דעה אחת של אנשים היא לא מי שהם, ולמה שיהיה לנו קשה לתקשר עם מישהו שיש לו דעה שונה משלי?
אבל בחיי היומיום זה לא אותו דבר, קשה לנו להתגבר על שוני בדעות, לפעמים נצליח להגיע לתקשורת טובה תוך התעלמות מהנושאים עליהם אנחנו חלוקים, ולפעמים- גם זה לא, והתקשורת תהיה ירודה- אם בכלל תהיה תקשורת.

הדבר החשוב הראשון, שאמרנו אותו בדרך אגב למעלה, הוא שכדאי להבין שאחותי היא לא הדעות שלה. גם אם אני לא מסכימה אתה על נושאים, גדולים ככל שיהיו. אמנם נכון שהדעות שלנו מרכיבות את האישיות שלנו, אבל זה לא אומר שחוסר הסכמה עם הדעות שלנו תמיד יוביל ל´קצר´. ישנם נושאים רבים, ותחומים רבים שלא יהיו קשורים לנושא עליו אתן חלוקות, במקרה שלך- צניעות. תחביב משותף, ספר או סדרה שראיתן שתיכן, חוויות משותפות שאתן עוברות. על נושאי שיחה כאלו תבנו יחד את הקשר הטוב, את הרגלי השיחה שלכן, את הכבוד אחת לשנייה.

אבל את לא רוצה רק שתהיה תקשורת טובה. דיברנו על הבסיס בלבד, שבשלב ראשון- אנחנו מתעלמים מהנושא הקשה, ובונים תקשורת. איך אפשר להגיע לשיח נכון על צניעות בלי שהיא תתנגד?
אני רוצה לשאול שאלה מוקדמת יותר- האם בכלל צריך לדבר אתה? האם זה יעשה לה טוב? האם ישנה דרך אחרת להשפעה חיובית? הרבה פעמים הדרך להשפיע בצורה עמוקה לא תהיה בדיבורים אלא במעשים. אחותך מסתכלת עליך, היא קולטת את המעשים שלך, את מה שעובר עליך, ובוחרת מה היא מאמצת ומה לא. עכשיו תחשבי שכבר בניתן את ההערכה ההדדית שלכן, והיא לא חושבת שאת מנותקת, או מוזרה, כי היא כבר יודעת שהיא מעריכה אותך ואת העובדה שיש לך דרך ודעות משלך, ובכך עברת מחסום אחד.

איך עוד הדוגמא האישית יכולה לעזור? דיברנו על החששות מללכת צנוע, שזה לא קל, ומעבר לא פשוט. עכשיו תחשבי שהיא מסתכלת עליך, ורואה שאת דווקא מתלבשת יפה, ושהחברות שלך לא עזבו אותך, ואפילו עדיין תופסים ממך למרות שאת לא מתלבשת כמו כולם. אולי היא לא תשנה את הבגדים שלה מיד, ואולי גם לא תגיד לך שום דבר על עניין הצניעות. אבל עדיין משהו יחלחל, ההסתכלות על הצניעות קצת תשתנה. ומי יודע – אולי גם מתישהו ההבנות שאליהן היא תגיע יבואו לידי מעשים. הדרך שלך להראות לאחותך שאת לא מנסה ´לשנות´ אותה, תהיה כשתאמיני בזה בעצמך. השינוי הכי טוב שתוכלי לתת לאחותך יהיה הרגעת החששות שלה ופתיחת יותר מאפשרות אחת ויותר מדרך "נכונה" אחת. לחלק הבא – להגיע לידי מעשים – כדאי שתתני לה לעבור בעצמה, להחליט בעצמה מה היא בוחרת בזמן שמתאים לה, ובדרך שמתאימה לה.

[לסיכום:] עברת דרך חשובה, בחרת להתחזק בצניעות, וחשוב לך שגם אחותך תעבור תהליך דומה, בשבילה. ניסינו לחשוב קצת בדרך של אחותך, למה היא אולי חוששת מללכת צנוע יותר. אחרי שהבנו את זה, ניסינו לחשוב איך אפשר להשפיע. הבנו שמעבר לשיחות שיוצרות אווירה טובה וקשר טוב ביניכן כשתי אחיות (וזה דבר חשוב ומספק כשלעצמו), ישנה דרך טובה להשפיע, והיא במעשים. את, כאחות גדולה שעברה את השלבים האלה, יכולה להראות לה באופן הכי חי איך אפשר לגמד את הפחדים האלה לגודלם הנכון, כמה מקום לתת להם, ואיך אפשר להתגבר עליהם לאט לאט. כשהיא תסתכל עליך, כשכבר יש לכן קשר טוב והערכה הדדית, היא תלמד ממך, היא תקבל ממך (ואולי גם את תלמדי ממנה משהו אחר מכיוון אחר) והיא עשויה לשנות –מעצמה – את דרך המחשבה שלה. אולי היא תשתנה, אולי לא, אבל הדברים מחלחלים. האפשרויות והמסקנות האלה יהיו אצלה בראש. וזה כבר שינוי עצום, ומתנה גדולה שאת נותנת לה.

ושוב, כל הכבוד לך. על השינוי שעברת ועל הדאגה לאחותך.

בהצלחה רבה!

אביטל