שלום
יש לי אחות גדולה, ההפרש בינינו לא גדול מאוד, אבל יש לי בעיה גדולה מאוד איתה- היא פשוט שתלטנית. כלפי חוץ אנשים חושבים שיש לנו קשר טוב ואנחנו נראות ממש חברות טובות, אבל למען האמת, אני ממש מפחדת ממנה! אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל זה ממש ככה. היא מרגישה שהיא הגדולה והיא האחראית עלי, היא המבינה ב-ה-כ-ל ולי אין בכלל שום שום אפשרות להביע דעה. כשאנחנו מתווכחות על משהו אין מצב בעולם שמה שאני אומר יהיה נכון, היא תמיד צודקת!!! ואני סתם טיפשה ולא מבינה כלום. היא מסבירה דברים גם לאמא שלי כאילו אמא שלי איזה תינוקת שלא מבינה כלום, וזה מחרפן אותי!! והדובדבן שבקצפת- היא ביקורתית, אני לא יודעת אם זה קשור אחד לשני אבל לכל דבר יש לה ביקורת, אין דבר כזה סתם לפרגן. לפעמים אני מרגישה שאני משתגעת!!! הלו, גם לי יש דעה! כן! מותר לי לאהוב גם מה שאת לא אוהבת ומה שאת חושבת שממש דפוק ומכוער. אני מרגישה שהיא חוסמת אותי, שהיא לא נותנת לי להתקדם ולהיות מה שאני, כי כל פעם שאני עושה משהו שהיא לא אוהבת היא תהיה חייבת להסביר לי למה אני מוזרה ובסוף להשאיר אותי עם טעם דפוק. אם אני אחליט להתחזק במשהו היא תעשה ממני צחוק כדי שאני ארד מזה, אבל כשהיא תתחזק זה כמובן יהיה הדבר הנכון והנורמלי ביותר. יכול להיות שהיא מקנאה בי, אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני שמה לב שכל פעם שאני רוצה לומר משהו או לעשות משהו אני ישר חושבת מה היא תגיד ואיך היא תגיב. ודי… אני כועסת על עצמי!! למה זה ככה??? מה אני שמה עליה בכלל?? אבל אני כן!! וזה לא שאני לא עובדת על עצמי, אני כן, אני לא עונה לה, אני נותנת לה הרגשה כאילו היא מלכה, אני לא מלמדת אותה ולא מסבירה לה דברים כי אח"כ אני חוטפת על הראש: "אל תתערבי, את לא מבינה בזה בכלל…" וכו'.
מה עושים? אני נואשת!! מקווה שהבנתם אותי, יכולתי לכתוב עוד כמה עמודים וזה לא היה מספיק. אני רוצה ללמד אותה שיש לי דעה, ומותר לי לחשוב בעצמי ולהיות מה שאני באמת ולא לשחק אותה שאני בדיוק כמוך, אני רוצה להיות הכי אני שאפשר, עם כל המוזריות שבי (שמעניין שרק היא חושבת ככה) אבל אני לא יודעת איך עושים את זה!!
אשמח מאוד אם תעזרו לי!!!
שלום חברה יקרה,
אחים זה באמת דבר מסובך. מצד אחד הם מאוד דומים לנו, ומצד שני לפעמים כל כך שונים… הרבה פעמים דווקא הדמיון והקרבה מייצרים תחרותיות וקנאה. אתם גדלים באותו בית, עם אותם הורים, וקשה להימנע מלעשות השוואות. כבר בתורה, מימי קין והבל ולאורך כל ספר בראשית אפשר לראות את הקנאה הזאת. את כל כך חכמה, שהבנת לבד שיכול להיות שאחותך פשוט מקנאה בך. אולי היא אפילו לא מודעת לזה. אולי באמת מפריעים לה הדברים שאת עושה או אומרת. אבל למה הם מפריעים למה? למה זה אכפת לה? נראה לי היא אף פעם לא עצרה לשאול את זה את עצמה….
אז מה אפשר לעשות? תראי, את אחותך יהיה לך מאוד קשה לשנות. אני מניחה גם שאם תעירי לה זה רק יעצבן אותה יותר. מה שכן יש לך השפעה עליו זה על עצמך. על התגובות שלך להתנהגות המעצבנת שלה. אני חושבת שאם תביני שזה נובע מבעיה שלה, ולא ממשהו לא בסדר שאת עושה, כבר יהיה לך יותר קל. קודם כל, תגידי לעצמך שאת לא פחות חכמה ומוצלחת ממנה (ואני רואה מהשאלה שלך שאת מאוד מאוד חכמה). וגם לך מותר שיהיו טעמים ודעות, והם לא פחות חשובים משל אחותך. אל תתביישי לומר אותם, ולשמור על דעתך.
מה שכן, דווקא בגלל שאת כזאת חכמה ומבינה למה זה מעצבן את אחותך, הייתי ממליצה לך לנסות ולהפחית את החיכוכים איתה. לא מתוך כניעה. ממש לא! מתוך בגרות והכלה. את הדעות שלך תאמרי לאנשים אחרים, שכן מעריכים אותך, אבל אין טעם סתם לעצבן אותה. זה לא עוזר… תמשיכי להתחזק בדברים שאת מאמינה בהם, אבל בלי לשתף אותה בזה. ואם היא מעירה לך וצוחקת עליך? פשוט תתעלמי ותמשיכי. כן, אני יודעת שזה קשה, לפחות בהתחלה, אבל כל פעם שהיא מציקה לך תנשמי עמוק ותזכירי לעצמך כמה את שווה.
אם את רואה שזה קשה לך מידי, ואת לא מצליחה, אולי שווה לדבר עם אמא, ולהגיד לה שההצקות של אחותך מפריעות לך, ולבקש ממנה שכל פעם שהיא שמה לב להצקה כזאת שתעיר לאחותך ותבקש ממנה להפסיק עם זה. ככה יהיו לך פחות הצקות להתמודד איתן.
אני מאמינה שאם ההצקות שלה פחות יפריעו לך, ופחות תיקחי אותן ללב, לאט לאט היא בעצמה תפסיק איתן, כי היא תרגיש שהם לא עוזרות לה, וימאס לה מהן.
המון בהצלחה,
יעל
yaelkagam@gmail.com
