אחחחחח… שיקרתי!

שלום לך יקרה!
רואים שהשאלה שלך נכתב מנקודה כל כך עמוקה, כל כך אמיתית…
ממש אפשר להרגיש את הכאב שלך…
כל כך כואב לך שאת, בחורה שלא משקרת ושונאת שקרים, את בעצמך הצלחת לשקר למישהו.
זו הרגשה נוראה, המון אכזבה מעצמי וממי שחשבתי שאני.
"מה? [אני] משקרת?! לא יכול להיות! אני כל כך לא כזאת!"
לך יש הרגשה רעה מזה, אבל אני רוצה להגיד לך שמה שאני רואה פה זה-
את תכונת האמת ש[באמת] קיימת בך ולא מוכנה לקבל את זה ששיקרת, את הרגישות העצומה, את הכאב- את הנקודה הפנימית שלך שזועקת: "זה לא אני! אני לא כזאת!"
והיא צודקת, כל כך צודקת…

את בטח שואלת- איך היא צודקת?! הרי עובדה- אני שיקרתי!
אבל לא.
את באמת טעית ושיקרת, ובאמת צריך לתקן את זה ולדאוג שזה לא יקרה שוב.
אבל זה לא מי שאת [באמת]- בפנימיות שלך.
מי שאת באמת זה מי שכואבת על הטעות, שרוצה לתקן, שלא מוכנה להשלים עם השקר הזה.
שמה שהיא [רוצה באמת] זה לא לשקר לעולם, להיות אדם שדובר אמת.
וזה מה שחשוב! הרצון הזה [הוא] מי שמגדיר אותך.
הוא זה שאומר באמת מי את ומה את יכולה להיות.
וזה כל העומק של התשובה.

כי מה זו תשובה?
איך זה יכול להיות שאדם עושה דברים רעים ופתאום אומר: "אופס, טעיתי. סליחה."?!
הרי אם מסתכלים על ה[מעשים] שלו- הוא עשה דברים רעים! אי אפשר להתעלם מהם!
איך הוא פתאום יכול להגיד שזה טעות והקב"ה סולח?!
כדי להבין את זה תחשבי על ילד קטן.
אמא שלו ביקשה ממנו להביא לה כוס מים. הוא לוקח בשמחה את הכוס מהמטבח ובא להביא לאמו.
אבל הוא לא כל כך מסתכל לאן הוא הולך, נתקע במשהו שזרוק על הרצפה, מפיל את הכוס, שובר אותה המים נשפכים והילד פולט:"אופס… לא התכוונתי…"

אם מסתכלים על מה שקרה [בפועל] הילד לא נזהר, שבר את הכוס ושפך את המים.
הוא לא היה בסדר, הוא היה צריך להיזהר! מה זה משנה אם הוא התכוון או לא- עובדה- הכוס נשברה!
אבל אם מסתכלים על הפנימיות של הילד, הוא צודק.
הוא באמת לא התכוון. הוא בסך הכל רצה להביא לאמא שלו כוס מים ובאמת בטעות זה נשבר ונשפך.
הכוונה שלו הייתה טהורה, הוא רק לא עשה את המעשה במספיק תשומת לב.
כשהוא אמר- "אופס, לא התכוונתי!" הוא באמת צודק. הפנימיות שלו היא לעשות טוב.
אז נכון, צריך וחשוב ללמד אותו איך הולכים עם כוס מים בזהירות כדי שהמים לא יישפכו.
אבל זה לא הוגן לכעוס עליו ולהגיד לו שהוא ילד רע. נכון?

ככה זה כולנו.
לכולנו יש נשמה טהורה שרק רוצה לעשות טוב.
אבל מה, לפעמים דברים אחרים מושכים אותנו לעשות דברים לא ממש טובים…
וחשוב לדעת שלמרות שלא היינו בסדר- הפנימיות שלנו תמיד נשארת טהורה!
ומה שהקב"ה רוצה הוא שנקשיב לפנימיות הזו, שנבין שהעומק שלנו הוא טוב וטהור וננסה רק לחזור אל הטוב הזה…
מה שקורה הרבה פעמים זה ייאוש מעצמי- "איך יכולתי לעשות כזה דבר?! כנראה שאין לי סיכוי! הכל אבוד… אני לא שווה כלום אם במה שהכי חשבתי שאני טובה בו, גם שם נכשלתי…"
אבל כל אלו הם דיבורים של היצר הרע!
את יודעת מה התפקיד של היצר הרע?
כולם חושבים שהוא מנסה להכשיל אותנו, לגרום לנו לעבור עבירה.
אבל זה הרבה יותר עמוק מזה.
היצר הרע מנסה להפריד אותנו מהקב"ה. להגיד לנו שהוא עזב אותנו. שאם חטאנו- אין אפשרות לחזור אליו. שהכל אבוד… הכל רע…
[ייאוש גמור!!]

וזה כ"כ לא נכון…
אל תתני לו להפיל אותך! את חזקה!
תקשיבי לנשמה שלך שזועקת על מה שעשית וכואבת את זה ולא מוכנה להאמין שאת באמת כזו.
היא צודקת!
את מסוגלת לצאת מההרגשה הזו ולהגיד לעצמך- "נכון, נפלתי. לא הייתי בסדר. אני באמת צריכה לתקן את זה. אבל זה לא אומר כלום לגבי מי שאני. אני מחליטה שאני קמה עכשיו ומתחילה מההתחלה!
אני לא נותנת לייאוש להפיל אותי!"
ואני כל כך מאמינה שאת מסוגלת…

את גם כותבת שאת לא יודעת מה לעשות עם מי ששיקרת לו.
זה באמת לא נעים, לקום ולהגיד: "שיקרתי. סליחה".
תחשבי קצת עם עצמך, תני לזמן קצת לעבור ואז תחשבי שוב- אולי את יכולה לקום ולהגיד לאדם הזה.
להסביר לו שבאמת לא התכוונת ואת באמת מצטערת. אולי אם זה שייך להסביר לו למה הגעת למצב הזה ששיקרת, ממה פחדת, למה היה לך קשה להגיד את האמת. אל תאשימי, רק תגידי שלך היה קשה.
אני מאמינה שעם כנות אפשר לפתוח לבבות…

יקרה, שיהיה הרבה ב"הצלחה!
בתהליך התשובה- עכשיו ובכלל בכל החיים…
תאמיני בעצמך ובנשמה הטהורה שנתן לך הקב"ה ותתפללי אליו שיעזור לך…
ואת מוזמנת בכיף להמשיך ולכתוב לי למייל. תרגישי חופשי!
נעה.
noale@shoresh.org.il