שלום…
אני בת 17 ויש לי אחות בת 12 ואנחנו ממש ממש ממש ממש לא מסתדרות!!! ולא רק שלא מסתדרות אלא אפילו הגעתי למסקנה ש……..זהו!!!..נשברתי!!!…אני שונאת את אותה!!! זה פשוט בלתי אפשרי!!!
כמה שאני אנסה להיות טובה..נחמדה,זה לא עוזר אני לא יכולה לחיות יותר עם כפיות טובה כזו!!!
באמת סליחה על ההתפרצות אבל שאני עובדת על עצמי לא לכעוס ולא להעיר על מה שאני חושבת שמעצבן..כבר מלא זמן..ודיי נשברתי כמה בן אדם יכול לנסות לשנות את עצמו ולהיות נחמד..ולקבל יחס כל כך מגעיל!!!!…באמת אני בת שהרגש ממש חזק אצלה אבל זה לא אומר שאני הבעיה..(גם אני לא מושלמת אבל..) באמת קשה לי עם ההתמודדות היום יומית של האיפוק החזק עם אגרופים קמוצים ולא להשבר ולא לקפוץ עליה ולהחטיף לה מכות שיביעו את כל השנים שהתאפקתי…..
אוףףףףףףףף…בקיצור אין לי מושג איך אני מתחילה פחות להרגיש ולהפנים כל מילה שלה.. וגם שאנחנו מנסות לדבר זה ממש לא הולך וכל אחת חושבת שהשניה היא הרעה!!!!(אני לא מושלמת אבל גם לא רעה …באמת..)
בקיצור- ה צ י ל ו ! ! ! !
בע"ה
שלום, מועדים לשמחה.
מה שלומך?
קראתי את השאלה שלך והרגשתי שבאמת קשה לך עם המצב הזה. אני מבינה אותך זה באמת לא פשוט. אבל טוב שאת מודעת למה שקורה ורוצה [ומתאמצת] לשנות ולשפר את זה.
לפעמים אווירה כזאת נובעת מציפיות שלא מתממשות בפועל. למה אני מתכוונת? את בת שבע עשרה, אחות בת שתים עשרה. הרמה שנראית לך סבירה והגיונית שתהיה לבן אדם היא רמה פחות או יותר כמו שלך. וזה טבעי ככה, כי תמיד איך שאנחנו זה מה שנראה לנו הכי רגיל ומתבקש. אבל אחותך היא יותר קטנה ולכן גם יש לה רמה רגשית אחרת. ולא צריך לצפות שהיא תהיה באותה רמה שלך, עם אותה מודעות לעבודת המידות כמו שיש לך בגיל שלך (גם לאנשים מבוגרים אין את אותם כוחות לכולם, אבל כשיש פער גילים זה יותר מובהק). בעז"ה היא תגדל ותהיה מודעת לזה גם ותשתדל לא להכעיס.
זה באמת מתסכל לעבוד ולנסות להשתנות ולהיות יותר נחמדה כאשר היחס שמחזירים לך לא משתנה. את צודקת בזה. אבל באמת כדאי לך לעבוד על זה לא בשביל אחותך שיהיה לה יותר נעים (למרות שגם זה חשוב) אלא בשביל [עצמך] כי [לך] זה טוב לעבוד על המידות ולפתח את האישיות שלך. ואת באמת תרוויחי מכך שתלמדי ותתרגלי לא לכעוס ולא להתרגז. ומעצם השאלה רואים כמה שאת טובה,כך שאת באמת מסוגלת ויכולה לעשות את זה.
אני חושבת גם שאם "תייבשי"-לא תגיבי בכעס כשהיא מרגיזה אותך היא תפסיק באיזה שהוא שלב כי זה לא ישתלם לה. כי אם היא מנסה להרגיז ואת לא מתרגזת- אז מה זה שווה להרגיז?!
את כותבת שכשאתן מנסות לדבר זה לא הולך. אז יכול להיות שכדאי להשתדל בינתיים לא לדבר הרבה כדי לא להגיע למריבה. תכניסי לעצמך לראש שלא כל מילה שהיא אומרת באמת חשובה ושווה תגובה.
אני חושבת שכדאי לך למצוא עיסוק כלשהו (מוזיקה, ציור קריאה וכו´) שיכול להרגיע אותך, כשאת כועסת כדי שלא תשברי מלעצור את עצמך כל הזמן ולא להגיב.
אולי כדאי שתנסי לדבר עם ההורים שלך ותחשבו ביחד איך אפשר לשפר את המצב. אני בטוחה שגם הם ישמחו שזה ישתפר ויסתדר. ואולי אפילו לנסות בצורה נינוחה ורגועה (על כוס קפה…) לדבר איתה על זה, אולי היא תסכים תשתף פעולה כדי לפתור את הבעיה.
כדי להצליח לאהוב אותה תחשבי איך את יכולה לדון אותה לכף זכות. תחשבי על כמה דברים שהיא כן טובה בהם, שאפילו את יכולה ללמוד ממנה-אני בטוחה שיש כאלה, רק צריך לחפש. כי היא לא רעה למרות שהיא מרגיזה אותך. אם תהיי מודעת אליהם זה יעזור לך פחות להתעצבן.
אני מצרפת שני קישורים שיכולים לעזור:
איך להתגבר על מידת הכעס? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=1039
איך מוצאים נקודות זכות? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=33069
חג שמח ובהצלחה. ואם יש עוד מה לשאול/להגיב את מוזמנת.
חיה
haya656@shoresh.org.il
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, ו[המספר הוא: 1599-5000-54 (מספר חדש!)] סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!