שניים מאחי, כמו רבים מבני הציבור שלנו, אינם מקיימים כיום אורח חיים דתי לגמרי. שניהם חיילים, ובחזרם הביתה בשבתות, אבי אינו מוצא לנכון לחייבם לבוא לתפילה בבית הכנסת. אחי הקטן מקבל מכך, לדעתי, דוגמא רעה מאוד, לדרך בא הוא צריך להתנהג. אחיי מכבדים את הוריי, ויאזינו להם באם הם יבקשו מהם לבוא לתפילה לשם מטרה נעלה זו של חינוך אחי הקטן. האם עליי לשוחח עם הוריי בנושא? איך אעשה זאת בלי לנהוג בחוצפה? שמא עלי לדבר עם אחיי?
שלום!
אכן אפשר לדבר עם הורים בכבוד על מה שמטריד אותך. אם תבוא כמו מי שמבין יותר מהם בחינוך זו תהיה חוצפה. אבל אם תשאל, אפשר לשוחח אתכם על מה שקשור לחינוך של האח הקטן? ואם בהמשך תציג את דעתך כשאלה לשיפוטם: האם לא כדאי לבקש כך וכך? במקרא כזה נראה לי שהוריך יעריכו את דאגתך לאח הקטן וישמחו על מחויבותיך. רק אל תתוכח איתם, ובטח אל תזלזל בתיפקודם כהורים. הסתפק באמירת דעתך והם יקבלו את ההחלטה.
לגופו של עניין, לא בטוח שהפיתרון שהצעת הוא הטוב ביותר.
אחייך יכולים לבוא לבית הכנסת מאוחר, לצאת מוקדם, ולדבר ולצחוק בתפילה, לדבר על כמה הם מסכנים שהם לא יכולים להשלים שינה בשבת בבוקר – וכל זה יהווה דוגמא רעה לאחיך הקטן, לא פחות מהעדרותם.
ייתכן שעדיף להשאיר את המצב כמו שהוא, עד שאחייך יחזרו בתשובה שלמה בתוך כל ישראל, ורק לחנך את האח הקטן בסגנון: "כל הכבוד לך שאתה לא נסחף אחרי הגדולים. תמיד תלמד מהם רק את הדברים הטובים ולא את הרעים. אתה תהיה חייל יראה שמים – איזה קידוש ה' זה! כמה נחת יש לאבא ממך, לפחות אתה בא איתו לתפילה, אתה כמו אברהם אבינו. גם שני האחים שלא עבדו את ה' והוא כן" וכו'.
בהצלחה רבה!
טל, חברים מקשיבים
