בס"ד
שלום וברכה!
א. אני באמת רוצה להודות לכם על העבודת קודש שאתם עושים.. באסה, שאת הכרת הטובה העמוקה שאני מרגישה כלפיכים,אני לא מצליחה לבטא במילים ולהעביר לדף. =)
ב. ועכשיו לשאלה-
כל בוקר אנחנו אמורים לעמוד לפני הקב"ה ולומר: "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא"..
ופשוט לא הבנתי.
הנשמה שלי טהורה? בכל בוקר?
מה, כשאני נמצאת בג'יפה שלי- בחטאים ובנפילות.. אני אמורה לקום ולומר לה' יתברך- "כן, אני יודעת שאתמול עשיתי כך וכך (פאדיחות לספר לעולם לאיזה שפל אני מגיעה..), אבל זה בסדר כי"נשמה שנתת בי טהורה היא", אז אל תדאג לי, הנשמה שלי עדיין טהורה- סימן שאני יכולה להמשיך.."
מה,ככה?
כשאני מסתכלת על עצמי ממבט מהצד, אני נגעלת.
בא לי להקיא.
ולנשמה שלי אני עוד אחר כך קוראת טהורה?!
זה לא צביעות??
אני לא באה בכוונה להתריס (ובמילא אין לי במי להתריס..=) ), אלא ברצון באמת להבין. כי קשה לי להתפלל ולומר את זה לה' יתברך. אני מרגישה שקרנית.
המון תודה
אוהבת תמיד
מיכל
בע"ה
שלום מיכל, מה שלומך?
א.תודה, משמח לשמוע.
ב.השאלה שלך היא באמת שאלה יפה ואמיתית. רק מעצם השאלה שלך הרגשתי כמה את טובה. והרצון שלך הוא להיות טובה יותר. הרצון הוא הדבר הכי קרוב למה שהאדם באמת. את המחשבות שהאדם חושב- הוא לא תמיד רוצה לחשוב. לא תמיד האדם עושה את מה שהוא באמת רוצה- לפעמים האדם לא מצליח להתגבר ועושה מעשים לא טובים, אבל הוא לא באמת רוצה בהם, וכן הלאה בעוד דברים בחיים.
אבל, [הרצונות] של האדם- זה הכי קרוב למה שהאדם באמת! מה שהאדם רוצה זה בחירתו לגמרי. וזה לא תלוי בדברים אחרים. ומכאן שאם את רוצה להיות טובה (כמו שניכר ממכתבך- כמה את לא שמחה בדברים הלא טובים שעשית וכו´), אז את באמת טובה בפנים. נכון שלא תמיד מצליחים לעשות את המעשים הנכונים, אבל את עצמך טובה. צריך לרצות לעשות טוב, הרצון הוא הכח שמניע את המעשים. כל מעשה שיהיה תלוי ברצון (גם "לא לרצות" זה רצון) ואם יש רצון טוב, אז אפשר להגיע גם למעשים טובים ונכונים. כמובן, כשאנחנו מדברים על רצון, הכוונה היא לא למשהו ש"בא לי" ברגע אחד ואחרי זה נעלם. אלא ברצון פנימי, אמיתי, השאיפות של האדם, מה שהאדם רוצה להיות. זה לא בא להמעיט בחשיבות של המעשים עצמם ולהסתפק ברצון בלבד. אלא להוסיף על זה.
הרב קוק בסידור "עולת ראי"ה" כותב על אלוקי נשמה(ותודה שזיכית אותי ללמוד את זה):
"אין קלקול, מצד שום חטא ועוון, אשר יוכל לסתום את האור המקורי המפלש בתוכיותה של כל נשמה"
ובהמשך "והנה עומד הפרט היחיד ואומר בפה מלא את [האמת] החודרת לפני ריבון כל, שהנשמה שנתת בי, שהיא מתת אלוקים, נובעת מהצד העליון של העצמות האנושית, מאותו הצד של הדבקות האלוקית העליונה היא מהותה ותכונתה. ואף על פי שהיא נתונה באותו התוכן שיש עמו גם כן חבור להצד הפרטי המסמן את הפירוט היחידי של האדם באשר הוא מוגבל ומצומצם, [לא ירדה הנשמה בשל כך מטהרתה, כי כל שאיפתה היא רק התרוממות אל עליונות מקורה ושיא גבה קודשה, ועל כן לעדי עד טהורה היא.]"
(הבאתי רק קצת ממה שהרב קוק כותב על זה, כדאי לך לעיין שם יותר, אני חושבת שזה יעניין אותך). בעצם כאשר האדם חוטא ונופל, יכולנו לחשוב שהנשמה כבר לא טהורה כי המעשים שנעשו "קלקלו" אותה. אבל הנשמה עדיין טהורה, היא חלק אלוקי באדם. תמיד היא שואפת לעשות טוב. גם כשלא כל המעשים טובים, ולכן היא טהורה.
האדם צריך לעשות הכל כדי להתגבר, להתחזק ולהתקדם כל הזמן. ולהתאמץ כדי להיות טוב יותר וכדי לא לחטוא. אבל גם כאשר הוא חוטא וזה משאיר רישומים בנפש, הוא צריך לדעת ולזכור שנשמתו טהורה ורוצה לעשות טוב. ולהשתדל לחזור ולעשות דברים טובים כמה שיותר מהר. וודאי שלא לחשוב "אני נמצא במקום כל-כך נמוך אז אין לי אפשרות לחזור". כי תמיד יש את האפשרות לחזור ולהיות טוב וישר כפי שהיה קודם. ולהתקדם יותר מזה.
יש עוד הרבה מה להוסיף בעניין, אבל נראה לי שמספיק בשלב זה. אם את רוצה לשאול עוד, להגיב… את מוזמנת לפנות בשמחה.
כתיבה וחתימה טובה.
בהצלחה.
חיה.
haya656@shoresh.org.il
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, ו[המספר הוא: 1599-5000-54 (מספר חדש!)] סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!
