'איזון"

שלום לשואלת היקרה!

כל כך התרגשתי לקרוא את שאלתך.שאלת שתי שאלות אבל אם תשימי לב טוב-תראי שמדובר בעצם ב[שאלה אחת].
איך מתקדשים כל כולנו לה´? הרי לפעמים אנו מהלכים על חבל דק, צחוק כנגד יראה ורוממות, הרצון להמליך את ה´ בכל דבר קטן בחיינו, וכנגד זה הקושי שבדבר שמחליש אותנו מזה.מה להגיד? איך לפעול?
אבל ממש בזה מגיע המבחן של כל אחד מאיתנו!
הרמח"ל בעל המסילת ישרים כותב בספרו שהמדרגה הראשונה בעבודת ה´ היא הזהירות.
ומהי הזהירות?
האחת-שיתבונן האדם מהו הטוב האמיתי שיבחר בו, והרע האמיתי שינוס ממנו
והשניה- שהאדם יפקח על כל המעשים שהוא עושה לראות האם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.
מה לדעתך יותר קשה?
לדעתי-השלב השני, מכיוון שהוא דורש מודעות רבה [למשך כל חיי האדם]
יש לדעת, ליצנות היא אסורה.
מובאים על הליצנות דברים חמורים:
מסכת דרך ארץ זוטא,פרק ו´-הליצנות מביאה לידי עבירות חס ושלום:
תחלת עבירה – הרהור הלב ,
שניה לה- ליצנות ,
שלישית לה- גסות הרוח ,
רביעית לה – אכזריות ,
חמישית לה – הבטלה
ששית לה – שנאת חנם,
שביעית לה עין הרע.."

ועוד נאמר בשערי קדושה למהרח´ו:
"ליצנות היא אחת מארבע כתות שאינם מקבלות פני שכינה"
נאמרו דברים כל כך חמורים כי בעצם הצחוק [מאבד את לב האדם] וככל שיצחק יותר ויקל ראשו יותר כך יסורו מליבו מדרגות היראה ויבוא לידי עוונות חלילה.האדם צריך לעשות תשובה בעיקר על עבירות כאלה, שהאדם עלול לפעמים לא לשים לב והוא עובר עבירה.
איך נבדיל בין מה שמותר לבין מה שאסור לנו?
"בכל דרכך דעהו והוא יישר ארחתיך"-זאת אומרת שאם את מתכוונת לצחוק, וכל העת ההיא את רואה לנגד עיניך את השכינה הקדושה והכל נעשה לשם שמיים-אז זה צחוק בגדרות המותרים,אבל צריך מאוד להזהר מזה.
כדאי לך להוסיף ולקרוא את המהר"ל בנתיבות עולם,נתיב הליצנות בשביל להבין קצת על מה מדובר.

ועתה לגבי השאלה השניה-
קודם כל- את רוצה להיות אדם טוב יותר.זה נפלא! זה כבר שלב ראשון בטיפוס לפסגה.
עצם השאיפה היא כבר דבר גדול ועצום שנחשב ביותר אצל בורא עולם.
דעי לך, הרבה יותר קל למות על קידוש ה´ מאשר לחיות על פיו.
פירוש הדבר: ביטול הרצון העצמי בכל רגע ורגע מחיינו ולא רק ברגע אחד.
אם הקב"ה היה מצווה עלינו: אל תשא אשה,תסתגף,תחיה כפרוש, מבחינה מסוימת היה יכול להיות לנו הרבה יותר קל כי הדברים ברורים וחותכים.וזו אומנם השקפת העולם הגויית.הרמב"ם במעשה הקרבנות פ"ג כותב:"נכרי שהביא שלמים מקריבין אותן עולות שהעכו"ם ליבו לשמיים"-גוי לא מסוגל להבין בכלל את המושגים האלה.הוא לא יכול להבין שזוהי [מהות] השלמים.שהם[מקדשים את האכילה].הנאה גשמית מסווגת אצלו אך ורק כעניין של חולין ולא של קודש.
אך אנחנו לעומת זאת, ההלכה מכוונת אותנו שההנאה מצטרפת לעצם מעשה המצווה,למשל באכילת מאכלים לכבוד שבת,באכילת מצה לתאבון ועוד.חשוב שגם הגוף יקבל את חלקו, אך זה צריך להעשות לשם שמיים.
את צריכה להבין, שהגוף הוא לא מטרה בפני עצמה הוא רק אמצעי.אדם אוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה´.כל הנאה גשמית שנוטלים בעולם צריך שתהיה לה מטרה לכבוד ה´,אם לא -נמצא שאנו נוטלים מהעולם, ומפספסים את מה שבעצם אנו באמת צריכים לעשות-לתת.אנו מורשים ליטול מהעולם אך ורק לצורך נתינה לה´.ושוב,אלו דקויות דקיקות שמסורות בעיקר ללב.
את יכולה לקדש שם שמיים בעזרה לאמא,בעמידה בתור בחנות, בתשלום לנהג באוטובוס…כל מה שצריך זה רק [לשים לב].
הסיסמא פה היא :"לשים לב"-וזהו דבר המסור…ניחשת נכון- ללב.
רק את יודעת אם כשהורדת את הפח לדוגמא, עשית זאת כי אמך ביקשה ממך וכי זה רצון ה´ לכבד את אמא,וזה מגלה את מידת הטוב שבך, או שעשית את זה בחוסר חשק ובלי שימת לב.אנשים מאבדים ככה אלפי מצוות ביום! אלפי הזדמנויות לקדש שם שמיים!
אנחנו כביכול לא יכולים לתת לה´ כלום,כי הוא לא חסר מאומה.המעט שאנו יכולים לעשות הוא לקדש את שמו בעולם.(וכך אנו חוזרים גם לשאלה הראשונה ששאלת)
אני לא אומר לך שזו עבודה קלה,אבל אם את רוצה באמת להשתנות ולהשתפר-המאמץ כדאי.

אני מקווה שעזרתי…
אם לא-את יכולה להמשיך ולשאול!
מקווה שתזכי לקדש שם שמיים ולהתעלות מעלה מעלה,ב"הצלחה!

האימייל שלי למקרה הצורך-
שלי.
shellykz@walla.com