איזו סיבה יש לי להאמין ביהדות?

שלום לך,
עצם הרצון שלך לברר את הכיוון הנכון כבר מהווה צעד גדול להשגת המטרה, זה מראה שאינך מתעצלת לשאול ולחקור וקושיותיך לא נובעות מתוך עייפות דתית. אני מאוד מעריך זאת ומחזק את ידיך להצלחה בבירור.
לגופו של ענין, התורה אינה רק דת מוסרית. אנו עומדים לפני קריאת פרשת "חוקת", בה מתוארת מצוות פרה אדומה – [ה]סמל המובהק לכך שישנם דברים בקיום התורה שאינם ברי השגה לשכלינו האנושי, ישנן גזירות אלוקיות שאין לנו הבנה בהן, שאין לנו יכולת לתופסן, "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה". אם היהדות היתה דת מוסרית בלבד, מה שייך לצוות על מצוות שאין בהן שום תועלת מוסרית הנגלית לעין? וכבר הזהירו אותנו חז"ל שלא נטעה לחשוב ששאר המצוות נובעות מתוך מוסר אנושי פשוט, ואמרו (ברכות לג עמוד ב): "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך… משתקין אותו" כלומר מי שמודה לריבונו של עולם על כך שרחמיו מרובים שציוה אותנו על מצות שילוח הקן על מנת שהציפור לא תסבול, משתיקים אותו. ומסביר שם בגמרא אחד האמוראים: "מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות". המצוות האלוקיות, גם הנראות לנו מובנות בשכלנו, מקורן לא נובע מתוך ההגיון האנושי שאנו רואים בהן, אלא מתוך שכל אלוקי הנבדל מאיתנו ונשגב מהבנתנו.
אמנם הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ג, מח) סובר שדעה זו לא נפסקה להלכה וישנם טעמים שכליים למצוות, אך כותב ה"שפת אמת" שכשניגשים לקיום המצוות, יש לקיים אפילו את המצוות השכליות באופן של חוקה. כלומר לקיים אותן כגזירת המלך בלי טעם, לא להכניס סברות אנושיות.
בין כך ובין כך, ודאי שהתורה לא מורכבת רק ממצוות שכליות, ודאי שתכלית קיום המצוות אינה רק תכלית מוסרית וישנן מטרות נוספות כמו דביקות בריבונו של עולם, השתלמות רוחנית וקידוש שם ה´ בעולם.
צדק מי שאמר לך שאת האמונה לא מבססים על הוכחות שכליות מכמה טעמים:
[א.] כל הוכחה שכלית ניתן לפרוך, כפי שכבר נעשה לאורך ההסטוריה.
[ב.] אי אפשר לעבוד אלוקים חיים בעל עוצמות כבירות ע"י השכל שהוא "קר" ו"יבש".
[ג.] לא ניתן להשיג ולהגדיר בשכל אנושי, מוגבל וסופי עניין שהוא למעלה מכל הגדרה, אינסופי ואלוקי.
ועל כך אמר הרב קוק זצ"ל (מאמרי הראיה עמ´ 70): "האמונה אינה לא שכל ולא רגש". הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אמר שהוכחות שכליות משולות לקביים, בהן נעזר מי שצריך עזרה חיצונית. אדם בריא בגופו, בריא באמונתו, לא צריך קביים. נכון שלפעמים אפשר להיעזר בכלים אלו, אך לא לבסס את האמונה על גביהם, לא לחשוב שהכל מתחיל ונגמר בשכל ובהוכחות.
נראה שהדרך הכי טובה ומועילה בה ניתן לבסס את אמונתנו וצדקת דרכנו ביחס לדתות האחרות היא דרכו של ריה"ל בספר הכוזרי, ספר שעליו אמר הגר"א שהוא קדוש וטהור וכל עיקרי אמונת ישראל והתורה תלויים בו. ריה"ל מסביר שבניגוד לדתות האחרות, בהן היה אדם אחד או מספר אנשים שטענו שקיבלו נבואה שעל-ידה התחילה להתבסס דתם, בעם ישראל המציאות שונה בתכלית. עם שלם, שמונה כמה מליוני אנשים, נשים וטף, כולם חזו במעמד הנשגב בו התגלה אלינו הקב"ה בעצמו ונתן לנו ישירות את התורה, בלי מתווך. האם ניתן להמציא סיפור כזה? בשום אופן. תארי לעצמך שיום אחד בא אדם ומתחיל לשכנע אנשים ואומר להם שהם נכחו במעמד נשגב בו התגלה אליהם הבורא ונתן להם תורה ועל כן הם מחוייבים לשמור על מצוותיה. הרי יסתכלו עליו כמשוגע! הם יודעים טוב מאוד שלא נכחו מעולם במעמד כזה. גם לבוא לאנשים ולומר להם שאבות אבותיהם נכחו במעמד כזה לא ניתן לעשות. אי אפשר לתאר שום נקודה במהלך ההסטוריה בה יתחיל להתגלגל סיפור זה, אם אכן הוא היה המצאה של שכל אנושי. הרי הסיפור כולל בתוכו את העובדה שמליוני אנשים היו בו, אם כן כיצד ניתן להמציא אותו?! כל מי שישמע את הסיפור לראשונה יתחיל לבדוק היכן הם אותם מליונים, ומדוע הוא, מכריו וקרוביו לא שמעו על הסיפור התמוה עד אותו יום.
נקודה נוספת היא הסיפור עצמו. כאן אנו עוסקים במעמד בו נכחו אבותינו וראו את התגלות השכינה בעצמם! לא מדובר על מליונים ששמעו אדם שאמר להם שהתגלה אליו הבורא, אלא אליהם התגלה ממש. דבר זה לא ניתן להכחיש בשום אופן. אנו לא סומכים על שמיעה ממישהו, אלא חווינו וראינו בעצמינו. ראּיה בעיניים גדולה מראָיה שכלית. אז נכון שלא אנחנו בעינינו ראינו, אך אבותינו ראו, ואת זה אי אפשר להכחיש, כפי שכתבנו כבר.
כתבת על סתירות ביהדות, ודאי שיש. אם לא היו, היה לנו משעמם… כל הגמרא מלאה בקושיות, סתירות, פירכות, תירוצים, קושיות על גבי התירוצים, קושיות על הקושיות וכן הלאה. אנו לא נרתעים מקושיות, אדרבה, זה מאתגר את שכלנו ומוסיף לנו "פלפל" לחיים. צריך לנסות להתמודד ולענות על כל הקשיים, אך נדע שגם אם לא הצלחנו, אין להתיאש ולאבד את האמונה. ברור הוא שלא נצליח להכניס בשכלנו הקטן את כל החכמה האלוקית. חשבי על זה, כמה קטן הוא אלוהים כזה שהכל מובן בו וכל ילד יכול לתופסו! אצל אלוהים אמת "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", אין שום מחשבה שניתן לתופסו, וככל שאנו מבינים יותר באלוקות, כך אנו מבינים שאיננו מבינים שום דבר (חובות הלבבות שער היחוד פרק י´, ליקוטי מוהר"ן כד, ח – "תכלית הידיעה שלא נדע", אורות ישראל ה, ד-ה). כל ילד יכול אפילו לצייר את אלוקים. אמונתו תמימה כ"כ, אך יחד עם זה מגוחכת לאדם בר דעת. ככל שאדם מתפתח הוא מבין שהתפיסות הקודמות שלו היו שגויות ולפעמים מעוותות. הוא מבין שככל שהוא מתקדם בבגרותו הנפשית והשכלית, כך תפיסתו האמיתית באלוקות הולכת ונהיית מסובכת יותר, רחוקה יותר, [וזהו עומק האמונה!]
אני מציע לך לשבת בנחת וללמוד לעומק את ספר הכוזרי, לבד, עם חברה או בשמיעת שיעור (אפשר למצוא במרחבי האינטרנט שיעורים על הכוזרי, אולי גם באתר של "מכון מאיר"). על כל שאלה שתתעורר נשמח להיות לצידך, בטלפון או בכתב, תוכלי גם לפנות אלי באופן אישי לאימייל אם את חושבת שלא הבהרתי את עצמי בצורה מספקת.
בעז"ה הרבה הצלחה!
איתי.
itaituch@gmail.com